• 11 דצמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

"המדינה צריכה לפעמים חוקים לא-דמוקרטיים כדי לשמור על הדמוקרטיה"

"עומר", נקודה קטנה על המפה ליד באר-שבע, זה מה שהיה פעם, בשנת 1949. היום עומר מוגדר כ'סביון של הנגב' ומדורג שנים בציון 10 מתוך 10. פיני בדש ראש-המועצה פותח את הפה

צילומים: אייל מנקיטה


​​​​​​​עומר היום הוא יישוב לתפארת בכל קנה-מידה. תתייחס לדרך שסלל מאז ועד היום

"עומר מונה כיום כ- 8,800 תושבים. אנחנו שואפים להגיע ל- 10,000 תושבים. אנחנו רוצים להיות היישוב המוביל בישראל, לא רק בנגב, להמשיך לטפח את העצמאות שלנו ולשמור על הקהילתיות המשפחתית. בעומר מערכת חינוך מובילה, החל מגיל עשרה חודשים ועד לתיכון, (אגב, במרכז, למשל בבבלי, משלמים כפול על גן-ילדים לגיל הזה) יש שפע של פעילויות תרבות ופנאי לכל שכבות הגיל, כולל לגיל השלישי, היישוב מתוחזק ברמה הגבוהה ביותר, כאן כולם מכירים את כולם. אני מכיר אישית 99 אחוז מהתושבים".


"עלולה לפרוץ כאן אינתיפאדה של בדואים נגדנו, אם האכיפה והענישה לא יתוגברו"


אתה מאוד מעורב ביומיום בעומר, מעבר למעורבות המקצועית כראש-מועצה

"אני איש של שטח, אוהב אנשים, מעורב בפרטים הקטנים ביותר, חשובה לי רווחת התושבים, חשובה לי הקהילתיות-החמה, אני מגיע לכל אירוע-שמחה של המשפחות וגם להלוויות ול'שבעה'. בכל יום אני פותח את הבוקר בסיור-שטח, אין יום שאני לא נמצא בשטח לפחות שעתיים-שלוש, מבקר בבתי-הספר, בגנים, מסייר ברחובות, בודק שהכל מתנהל כמו שצריך, רוצה לשמוע על הבעיות בשטח. יש לי מיומנות של קצין-סיור. אני רואה כל דבר בשטח, אני אמנם ריכוזי יחסית בתפיסה הניהולית שלי, אבל יודע גם לבזר סמכויות, יש לי צוות מעולה ומסור וביחד אנחנו מקפידים לתת לתושבים את השירות הטוב ביותר. מבחינתי, התושב שלי הוא הלקוח שלי. אני נותן לו שירות. אני מתייחס לניהול המועצה כאל ניהול חברה עסקית, במובן החיובי של המילה, במובן של אחריות ומחויבות לתת לתושבים את השירותים ברמה הגבוהה ביותר, אם זה חינוך, תרבות, גינון, תשתיות, סביבת מגורים נעימה מבחינת התחזוקה ביישוב, שירות טופ-סטנדרט בכל מעגלי החיים".

מרקם האוכלוסייה בעומר מצטייר כאליטיסטי, אומרים על עומר: "הסביון של הנגב"

"אני לא מתבייש לומר שאני שומר על רמה גבוהה של אוכלוסייה כאן, זה חשוב לי, ואין בזה חלילה שום התנשאות או גזענות, כמו שאולי לפעמים זה מצטייר. גם בעבר כשהקמתי את  השכונה הצבאית בחרתי את התושבים תוך שמירה על צביון מסוים, פניתי לאנשי צוות-אוויר, ל- 8200, לטייסות. אנחנו לא 'דיור בר-השגה', זכותנו לבחור מי יצטרף אלינו".  


"הימין בשלטון, אבל הוא לא שולט. למה מתחשבים כל- כך במה שהשמאל אומר?! נתנו לכם לנהל, אז תנהלו"


עומר מדורג כיישוב מוביל בארץ, עם ציון של 10 מתוך 10 בסולם הסוציואקונומי בשנים האחרונות

"אני מנהל את עומר מתוך ראייה עסקית-חברתית, לא פוליטית. מההתחלה היה חשוב לי שנהיה עצמאים-כלכלית וחופשיים להפעיל יוזמות בכל התחומים: בינוי, תרבות, תשתיות, חינוך. היה חשוב לי שעומר לא ייחשב שכונה של באר-שבע. המשמעות של להיות בלתי-תלוי זה שיש לך מרחב-פעולה אמיתי, דבר שמאפשר באמת להגשים את החזון שלי לגבי עומר ולהציב אותנו על המפה הארצית במיקום הכי גבוה. כשאתה מנהל עיר/יישוב/מועצה אתה חייב לחשוב לפחות עשר שנים קדימה, אתה צריך למקד כותרת לחזון שלך ולגזור ממנה תכנית-עבודה אסטרטגית. הפרמטרים האלה הם נר-לרגליי".

"עומר הוא היישוב הראשון שמספק לעצמו מים, פיתחנו כאן מערכת-מים עצמאית ברמה של מים מינרליים, עם מכון-טיהור למיחזור-מים, פיתחנו מערכת-חינוך לתפארת, כולל חינוך מגיל עשרה חודשים, שזה מסתבר פקטור קריטי למשפחות צעירות. מאז שפתחנו גני-ילדים לגיל הזה, הגיעו לכאן עוד 300 משפחות צעירות, כולל משפחות דתיות עם 4-6 ילדים. הקמנו ארבעה גני ילדים תוך מאה ימים, בנינו מחלף חדש, אחרי שאילצתי את שר-התחבורה שאנחנו נקים אותו בעצמנו. זה השתלם לו, ובמקום עלות של 80 מיליון ש"ח שהמדינה היתה אמורה להוציא על זה, סיימנו את זה ב-32 מיליון ש"ח, ותוך זמן-ביצוע זריז.

אנחנו משקיעים 20 מיליון ש"ח בהקמת אגם, 10 מיליון ש"ח במרכז-ספורט חדש, יוקם כאן מועדון לאם ולטף בסגנון "דיאדה" כמו שהיה בנמל-תל-אביב עם בריכת שחייה וכל הפסיליטיז, השקענו בבית-הספר התיכון 18 מיליון דולר, אני משקיע בכל שנה שני מיליון ש"ח בשיפוץ בית-הספר היסודי לקראת שנת הלימודים החדשה, יש לנו אמפיתאטרון עם 1300 מקומות, אחד היפים בארץ, יש בית-תרבות, מועדון-נוער, יש קולנוע בשיתוף עם קולנוע 'לב תל-אביב', יש את 'גני עומר' לגיל השלישי שזה פרויקט יפהפה, יש פעילויות-העשרה ב'בית בדפנה'. אצלנו מפנים אשפה ארבע פעמים בשבוע, גזם שלוש פעמים בשבוע ובכל יום מנקים את היישוב, המוקד שלנו עובד 24/7 ומטפל גם בבעיות שהוא לא חייב לטפל בהן, אצלי מרססים את הדקלים בחצרות הפרטיות על חשבון המועצה, מרססים נגד יתושים כשצריך. כל המערך הזה מבטא עצמאות כלכלית ומימוש חזון-קהילתי, חיים בקהילה אכפתית ותומכת".

מועצת עומר קיבלה פרס על ניהול תקין, תתייחס לזה

"אני בעודף-תקציבי, אף פעם לא סיימתי בגירעון, אין לנו הלוואות. אנחנו מוגדרים 'רשות אייתנה', זה אומר שלא מקבלים כסף מהמדינה ופועלים עצמאית, אבל הרגולציה מגבילה אותי ומערימה קשיים ואני נאלץ להילחם מולה בעקשנות. יש ניגוד עניינים בין הרשויות הקטנות לגדולות, אבל אני חזק מולן. אני יכול לומר שאני מצליח למרות הרגולציה.       פארק-ההייטק והתעשייה בעומר משגשג ואחראי לחלק משמעותי מההכנסות שלנו. הארנונה בעומר הוגנת, יותר זולה מהארנונה במיתר וזהה לארנונה בשכונות-הוילות של באר-שבע. עומר מתרחבת וצומחת. בסוגיית השירות לתושב אנחנו ברמה הכי גבוהה בארץ, ואני אומר את זה באחריות".



בשנים האחרונות וגם בעקבות הרשתות החברתיות שנותנות במה לכל אחד, התרבו כאן הקולות של הרוע והשנאה, יש כאן לצערי הרבה שנאת-חינם.


אתה יליד מושב 'גילת', גדלת על ערכים של טבע ואדמה ושירי ארץ-ישראל, מה בכלל הביא אותך לכיוון הציבורי?

"בנעוריי לא חלמתי על תפקיד ציבורי. חשבתי שאהיה חקלאי במושב, זה בדם שלי. מבחינתי מי שעוקר עץ הוא פושע. כל הגננים בעומר יודעים שאם יעקרו עץ ללא אישור, אני אפתח להם תיק-פלילי. הטבע הוא מקור-חיים, חונכתי לכבד אותו. מבחינה מקצועית, אני בכלל מהנדס-מכונות. אפשר להגיד שהגעתי בטעות לפעילות ציבורית. ישבתי פעם לפני הרבה שנים עם מישהו בבית-קפה, דיברנו פוליטיקה ועל מה שקורה בעומר והוא פתאום אמר לגבי מי שבזמנו ניהל את עומר: "אתה רוצה 'שפרענק' מרוקאי ינהל לנו את עומר"?! הייתי המום מהאמירה הזאת, אמרתי  לו: "אתה מדבר עם טוניסאי"... האמירה שלו כאבה לי והרגיזה אותי, ושם כנראה 'נפל לי האסימון', זה הפעיל בי איזה מנגנון ששלח אותי כמו טיל לחיים הציבוריים. השתלבתי כחבר- מועצה, ומשם כבר הדברים התגלגלו. במקביל הייתי פעיל אז בתנועת 'צומת', ותושבי עומר ככה נבהלו בהתחלה שמישהו מהימין ינהל את היישוב, כי בעומר הרוב הוא שמאל...אבל כנראה שבכל זאת הצלחנו, ומי שהפסיד זה מי שנשאר עם אמירות חשוכות ופרימיטיביות".

 עד כמה חשוב לך הנושא של יחס-שוויוני לכל קבוצות האוכלוסייה?

"עומר היא קהילה תומכת כתפיסת-עולם. אני אישית מעורב כאן מאוד בחיזוק הנושא הזה. אני, למשל, בעד עזרה ל'שונה' ושילובו בקהילה. יש לנו כאן ,לדוגמא, בחורה כבת עשרים שלוקה בתסמונת-דאוון, היא עוד מכיתה-אלף שולבה כאן בכיתה רגילה. הוריי התלמידים התנגדו לזה, אבל עם הזמן הם אמרו לי תודה על שגרמתי לילדים שלהם להבין מהי עזרה לזולת, איך צריך להתייחס לאדם שונה, מהי נתינה ואכפתיות. התלמידים בבית-הספר נלחמו ביניהם מי יעזור לה ומתי. זה מהלך-חינוכי אמיתי.

יש לנו כאן בחור בן חמישים פלוס שהוריו היו תושבי עומר ונפטרו, הוא שונה, עם 'צרכים מיוחדים'. אנחנו דואגים לו כמו משפחה: יש לו אזרחות-כבוד בעומר, אנחנו חוגגים לו יומולדת בכל שנה, יזמנו לכבודו פגישה עם שחקנים מ'הפועל באר-שבע' שהוא כל-כך אוהב, ארגנתי בשבילו מופע של שרהל'ה שרון, הוא מקבל כאן תמיכה ואהבה מכולם הוא מגיע אלי למשרד בקביעות יש לו כאן דלת פתוחה. ברמת שכר-העובדים למשל, חשוב לי שמי שעובד במועצה יהיה מרוצה, מרמת המנקה והגנן ועד רמת הבכירים.

אם עובד זוטר שלי מדורג לשכר של 4800 ש"ח כחוק ויש החלטה על העלאת שכר מדורגת במשק תוך כמה שנים, אז אני אשמח להעלות לו ישר ל- 5800 ש"ח. אני רוצה שהעובד שלי יהיה מרוצה ויגיע בבוקר עם חיוך לעבודה. יש לי קושי להביא אנשים טובים, בגלל ניסיונות להכתיב לי את רמות השכר. למשל, גייסתי מנכ"ל חדש מעולה, איש צוות-אוויר לשעבר, גייסתי מנהל אגף-חינוך תותח. האוצר הכתיב לי לתת להם רמת-שכר מסוימת, רצה לתת להם 70% מתוך מה שאני רוצה לתת להם בפועל. חשוב לי לתת להם יותר. הם הרי וויתרו על תנאים יוצאים מן הכלל במערכות שאותן עזבו, מגיע להם התגמול הטוב ביותר. התעקשתי למענם מול איזה פקיד באוצר, מי אתה שתתערב לי בכלל?! אני הרי לא מקבל שיפוי-תקציבי על זה, אני בעודף-תקציבי! אני רוצה להחליט לגביהם ותפקידי להגן עליהם! חשובים לי יושר והגינות ויחס-הוגן לכל אחד".


"מדינה דמוקרטית צריכה לפעמים לחוקק חוקים לא-דמוקרטיים על מנת לשמור על הדמוקרטיה שלה"


מה דעתך על האווירה הציבורית, על ה'רחוב הישראלי'?

"יש אווירה כללית של חוסר פרגון כמעט בכל המערכות. הייתי שמח לראות כאן הרבה יותר סובלנות. בשנים האחרונות וגם בעקבות הרשתות החברתיות שנותנות במה לכל אחד, התרבו כאן הקולות של הרוע והשנאה, יש כאן לצערי הרבה שנאת-חינם. הרבה אנשי-ציבור מותקפים על ימין ועל שמאל, מי שמועמד להיות מנכ"ל-מפכ"ל-מטכ"ל ישר מנסים לטרפד לו את הדרך למעלה, 'מחפשים' איך להפיל אותו, אני לא מבין את זה. אני קורא לאהבת-חינם. בית-המקדש נחרב בגלל שנאת-חינם, כואב לי לראות מה קורה כאן. אני קורא לכולם לפרגן, לאהוב, להסתכל איזה שכן צריך עזרה, איזה חבר נמצא בצרה, לתת יד זה לזה. בכל נתינה יש קבלה, הייתי רוצה לראות יותר אכפתיות של אחד כלפי השני".

אפרופו יחס לקבוצות-אוכלוסייה, תתייחס לסוגיית הבדואים בעומר, בנגב

"אני לא פוחד לומר את האמת, כולם כבר יודעים את זה. מה לא ספגתי בעקבות דברים שאמרתי לגבי הסוגיה של הבדואים...זרקו לי רימון הביתה, פגעו לי ברכב, היתה תקופה שהיו איומים מפורשים על חיי. כלום לא מפחיד אותי. אני לא מפחד מהם, שהם יפחדו ממני!".

"בשנת 1948 נסענו בנגב בשיירות מוגנות, בשנת 2008 נסענו מדימונה לערד ברכבים ממוגנים בולמי-אבנים, גם היום המצב מדאיג. יש בעיה של גניבות, של התיישבות לא חוקית, של 'פרוטקשן' מצד הבדואים. יש שם נשק בכמויות, והנשק הזה עוד יופנה אלינו, זה רק עניין של זמן. סוגיית הבדואים בנגב זו בעיה שכל ממשלות-ישראל 'טיטאו' מתחת לשטיח במשך כל השנים. ב'צוק איתן' כשנהרגו בעזה אנשים שלהם, אז כאן בנגב היו בדואים שפתחו סוכות-אבלים. שלוש אחיות של איסמעיל הנייה גרות בתל-שבע. הילדים שלהן הקימו את "תנזים באר-שבע", צריך להבין את המשמעות של מה שקורה כאן. הם עולים על הקרקע וקובעים עובדות בשטח, מה שלא חוקי הופך חוקי כי מפחדים מהם, ככה אישרו להם את אבו-קרינאת, קאסר-עשר ואבו-טלול, שהתחילו מיישובים לא-חוקיים והפכו לחוקיים. אני לא אסכים שתהיה כאן 'מדינה בתוך מדינה', צריך שהממשל יתעורר, צריך אכיפה מוגברת וענישה מוגברת. כרגע זה 'כבוד העבריין וחירותו', ולא 'כבוד האדם וחירותו', לצערי".


"אצלנו פוחדים להרוס בתים של מחבלים. תראו מה אנחנו עושים לחייל שלנו, לאלאור עזריה, הוא הרי נקלע לסיטואציה מסוימת בלחץ בלתי רגיל מול בנ'אדם-מחבל, מול מישהו שבא להרוג. אלאור עזריה ירה במחבל, מה אנחנו עושים לילד הזה?!


יש גם בעיה גם באתרי-הבנייה, בדואים מאיימים על קבלנים

"אני יודע שב'חירם' ליד ערד הקבלנים ברחו בגלל בעיות עם הבדואים. בזמנו, כשהקמתי את השכונה הצבאית, עבדנו בשטח עם שמירה צמודה של שתי פלוגות-מג"ב, בשביל שהקבלנים יעבדו בשקט. היו יריות, אבל לא נכנעתי לבריונות. אני לא אתן שיהיה כאן 'סדום ועמורה'. בכל מה שתלוי בי מולם - אני אלחם, אבל הרשויות-האחראיות לא מטפלות בבעיה, כולם מפחדים מהם, גם במשטרה. הבדואים 'לא סופרים' אותנו. פעם הערתי משהו לבדואי שעלה על המדשאה בעומר עם הגי'פ שלו, הוא ממש ניסה לדרוס אותי. בדקתי על שם מי הג'יפ רשום, מסתבר שעל שם אישה בת שמונים מתל-שבע. במשטרה אמרו לי: "מה אתה רוצה שנעשה?! אנחנו לא נכנסים לתל-שבע".

מזל שבית-המשפט העליון לא אישר את סוגיית איחוד-משפחות. הרבה בדואים כאן נשואים לשתיים-שלוש נשים פלשתינאיות כל אחד. אם הם מתחתנים עם בדואיות-מכאן אז הם צריכים לשלם כסף, אם הם מתחתנים עם פלשתינאית מעזה אז הם מקבלים על זה כסף. אם אני צריך להקים כאן חומה בשביל להגן על עומר ומשקיע בזה מיליונים זה כורח המציאות, אבל חבל שזה מה שקורה. בסוף כל יישובי הנגב יהיו מוקפים גדר. המדינה צריכה לטפל בסוגיות האלו, אחרת תפרוץ כאן אינתיפאדה של בדואים נגדנו, תהיה פה 'מדינה בתוך מדינה'. זה אכפת לי בראייה-'מרחבית', לא רק למען עומר, אלא לטובת הנגב כולו".

מה תגיד למי שיאמר שאלו אמירות גזעניות?

"אני ממש לא גזען ואין לזה שום קשר לגזענות. אני מציין עובדות, זוהי תמונת-המציאות. לא הרבה יודעים שאני גם מסייע לבדואים, מספק עבודה ללא מעט מביניהם, משיג לצעירים חיילים משוחררים שלהם מלגות-לימודים ומסלול-חינם במכללה. אני גם מנטור של ראש מועצת תל-שבע. הלוואי שהמשקל של הטוב היה מצידם העיקר. יש גם צד חיובי ואני מנסה לקדם לשם, חבל שהם לא יודעים למנף את זה ולהרחיב את החיובי במקום את השלילי".

אפרופו התיישבות בנגב, מה דעתך על היישובים החדשים היהודיים שבתכנון בנגב? יש מי שמתנגדים להם

"אני בעד כל התיישבות-יהודית חדשה בנגב. גם בעד חוות-הבודדים. אריק שרון הקים בזמנו 20 מצפים בגליל, זה תהליך דומה, סוג של הגנה-מרחבית מבחינתי. זה תהליך-MUST שייצור רצף-התיישבות יהודי בנגב. אני מקדם בברכה את הקמת חמשת היישובים החדשים כאן: עומרית, טליה, תלם, תלמה וגבעת-אדרים, יהיו בהם בין אלף לאלפיים משפחות. ב'עומרית' כבר מוכרים קרקעות, 'שיזף' בהיערכות, ב'רתמים' יש חבר'ה נהדרים של כיפות-סרוגות, זו ציונות אמיתית, ומהלך דומה חשוב לבצע גם על ציר-דימונה וערד. הרבה אומרים לי: "זה יחליש את עומר, עדיף לחזק את היישובים הקיימים", אבל אני אומר: להיפך, זה יחזק את עומר ואת הנגב! משמרים את הקיים כבר שנים, ומה יצא לנו מזה?! צריך להביא לנגב משפחות נוספות. יש בערך 3000 משפחות היום-ממש שבמסגרת מעבר-צה"ל לנגב צפויות לעבור לנגב. רובן לא רוצות לגור בדימונה או בירוחם או באר-שבע, הן רוצות לגור ביישוב קהילתי, וצריך לתת להן את זה. אמרתי גם לרוביק (דנילוביץ') שאם לא יוקמו בנגב יישובים יהודיים נוספים בין הצירים שיגנו גם על באר-שבע, אז הבדואים שמתיישבים לא-חוקית יגיעו אליו עד לכניסה לעיר".

איך היחסים שלך עם דנילוביץ'?

"אני ורוביק ביחסים מצוינים, יחד עם זה, כמובן שיש לא פעם ניגודי אינטרסים בין עומר לבאר-שבע. כל אחד מאיתנו שומר על האינטרסים של התושבים שלו ונלחם עליהם".

מה דעתך על ההנהגה בישראל?

"לדעתי הימין בשלטון, אבל הוא לא שולט. ואני אומר את זה כאיש-ימין. אני אישית נותן הרצאות על מנהיגות וניהול בכלמיני מסגרות בצבא ובאזרחות, אני מעביר הדרכות לראשי מועצות ולראשי עיריות. לא ככה הייתי רוצה לראות את ההנהגה. לדעתי, מפחדים לקבל החלטות בממשלה, מפחדים מהכל: מהתקשורת, מבית-המשפט, מבג"ץ. הרי העם נתן לימין את ההגה, אז למה אין יוזמות, לאן נעלמה התעוזה?! למי עושים חשבון? למה מתחשבים כל- כך במה שהשמאל אומר?! נתנו לכם לנהל, אז תנהלו!".

יש לך בקורת נוקבת על בית-המשפט. מה יחסך לעניין החייל אלאור עזריה?

"בית-המשפט בישראל שכח את מסגרת-התפקיד שלו ואת מגבלותיה. בית-המשפט אמור להיות רק שופט, ולא מחוקק. גם היועץ המשפטי לממשלה אמור לייעץ לממשלה ולא להחליט במקומה. העם עצמו הולך ימינה, אבל השמאל מנסה לנתב מהלכים למקום אחר. מדינה דמוקרטית צריכה לפעמים לחוקק חוקים לא-דמוקרטיים על מנת לשמור על הדמוקרטיה שלה. סליחה, אבל אני לא רוצה להיות יותר צדיק מהאפיפיור או יותר דמוקרטי מארצות-הברית. תראו מה ארצות-הברית עשתה למי שפגע בביטחון שלה!". 

"אצלנו פוחדים להרוס בתים של מחבלים. תראו מה אנחנו עושים לחייל שלנו, לאלאור עזריה, הוא הרי נקלע לסיטואציה מסוימת בלחץ בלתי רגיל מול בנ'אדם-מחבל, מול מישהו שבא להרוג. אלאור עזריה ירה במחבל, מה אנחנו עושים לילד הזה?! לאיזו 'פינה' אנחנו מכניסים אותו?! כולם חכמים-בדיעבד, אבל תחשבו על הסיטואציה שבה הוא פעל בזמן-אמת. כל הסיפור הרי התחיל עם הצילום של 'בצלם', כל פסטיבל-האבסורד המיותר הזה. אני אומר את זה גם כאיש צבא: הסיפור הזה היה אמור להיבדק ולהיסגר ברמה-הגדודית. סביבנו מזרח-תיכון בוער, 'דאעש' עורפים ראשים, בסוריה נרצחים אלפים, ואצלנו כל מגבניק או חייל שנקלע לסיטואציה מורכבת ישר כולם 'עליו'. בקיצור, אנחנו מתעסקים כאן עם 'תיק' שהיה אמור מזמן לבוא על פתרונו בלי כל הרעש והצלצולים ומשחקי הכוחות והצדק. תפסיקו להתרגש מ'בצלם'".

בעבר כיהנת כחבר-כנסת, אהבת את זה?

"בכנסת זה בעיקר דיבורים, פחות עשייה. אני בנאדם של עשייה. אם הבחירה היא בין להיות חבר-כנסת או ראש-מועצה (או ראש-עיר) אז ברור שתפקיד של ראש-מועצה הוא הרבה יותר משמעותי. הייתי כמעט שמונה שנים בכנסת וזה היה מעניין, תקופה יפה. אבל כראש-מועצה אתה יוצר בפועל כל-כך הרבה מהלכים משמעותיים, יש לך הרבה יותר מרחב-פעולה. הייתי אז צעיר בן שלושים פלוס, ישבתי בוועדות החשובות: כספים, חוץ, בטחון. שמחתי לקחת חלק במהלכים מדיניים, כמו הסכם-השלום עם ירדן, כניסת 'צומת' לממשלת-רבין, היו לי הרבה 'שעות רבין' ועזר ויצמן, אנשים מרתקים. בסך הכל תקופה מעניינת".

אתה כנראה בכל זאת בנאדם שפוי, מוצא לעצמך זמן פנוי לתחביבים...

"אני אוהב שירה בציבור, משתתף בערבי-זמר, פסטיבל עין-גב וכאלה, אני אוהב לצלם, אוהב לטוס, אפילו מנצל את הטיסות לעשות צילומי-אוויר/פיקוח-אווירי למועצה. יש לי חבורה קבועה לטיולי-ג'יפים, אני ואשתי מאוד אוהבים לארח אצלנו בבית, אני הולך למשחקים של 'הפועל באר-שבע' ומאוד שמח על ההצלחה שלהם עם הניהול המעולה של אלונה ברקת ובעלה. אבל מעל לכל אלה, אני נהנה משלושת הנכדים שלי, הם הפלא האמיתי, קסם-נטו, אושר-נטו. הם התענוג הכי גדול שלי היום. סבאות זה הרבה זכויות ומעט חובות, חבר טוב אמר לי פעם: "חבל שאין מסלול-עוקף (ילדים) שלא עוברים ישר לנכדים...כמובן שלהיות ראש מועצת עומר זה מרתק ומספק, אתגר-תמידי בצמיחה. אני שמח על המצב של עומר כיום, אבל כמובן שיש עוד המון מה לעשות".


תגובות

End of content

No more pages to load