• 17 ספטמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

המחזור שנולד אל תוך מלחמת יום העצמאות מתאחד מחדש

בוגרי מחזור י"ב במקיף א' בבאר-שבע, נולדו יחד עם המדינה והתכנסו לאחרונה למפגש מרגש, כאשר הם נושקים לשנות ה-70 לחייהם. בוגרי התיכון הראשון בארץ החליפו ביניהם חוויות והתרגשו עד דמעות.

בוגרי מחזור י"ב במקיף א' מתאחדים מחדש (צילום: מיכל קרצ'מר- מונטל)

ביום שישי 14.6.2019 התאספו בוגרי מחזר י"ב מבית הספר מקיף א', שסיימו את לימודיהם בשנת 1967, והשנה מלאו להם 70 שנים, בביתה של ד"ר מישקה קודיש שבעומר, למפגש רעים, לאחר שחלקם לא ראו זה את זה למעלה מ-50 שנים.המפגש היה מרגש מאוד. מטעמים מובנים, ביקשו המארגנים שכל אחד יענוד על דש בגדו תג ובו רשום שמו. בכל זאת, עברו 50 שנים, אנשים משתנים... קצת!

בשעה הראשונה רבו החיבוקים והנשיקות וקריאות ההתלהבות ושאלות כמו: מה איתך? מה את/ה עושה היום? במה עבדת? כמה נכדים יש לך? עפו באוויר ללא הפסקה. ההתרגשות ניכרה על פניהם של המשתתפים, ולמארגנות היה קשה מאוד להושיבם להאזנה לתכנית. אסור לשכוח כי כל אחד התבקש להכין "משהו טעים", והתבשילים היו רבים וטעימים עד מאוד. גם מן השולחן קשה היה להרחיקם...

חנה בר-דוד ואיילה שפירא הנחו את האירוע שעל הכנתו טרחו גם פרופ' שיפרה ליידר-שוורץ, ד"ר מישקה קודיש, בלהה שמעון, צילה גניאור וצלילה מגן.

בוגרים המחזור התראו שוב לאחר 50 שנים (צילום: מיכל קרצמר- מונטל)



איילה סיפרה על הקשר של בני השכבה עם העיר באר-שבע: "נולדנו בשלהי מלחמת העצמאות, מי במשק מי בעיר, מי בוורשה, עיראק או קהיר... אבל כולנו גדלנו לתוך שנותיה הראשונות של המדינה. הורינו התיישבו בעיר המדברית באר שבע. זו שלימים הכרנו מהמקורות, כעיר בה התקיימה השבועה בין אברהם ואבימלך. היו שהגיעו עם כיבושה והיו שהגיעו בימים שנבנתה כבירת מחוז, צמחה לתפארה והגיעה עד הלום...

"בית הספר התיכון שלנו היה המקיף הראשון בארץ! בייסודו הייתה מונחת תפישת 'כור ההיתוך' כי זו מהותו של המקיף שחלמה עליו ד"ר פועה מנצ'ל ז"ל המנהלת האגדית. אך למרבה הצער ביה"ס לא הצליח לאחד את כל השכבה. היו חניכי הצופים המתנשאים. והיו בני השומר הצעיר האידיאליסטים. והייתה קבוצת הסלוניסטים הידועה לשמצה, זו שהבנות שלה לבשו גרבי ניילון, חצאיות ונעלי עקב. והבנים התהלכו עם חולצות מכופתרות ומכנסי גברדין רחמא ליצלן!

"למרות כל זאת, בניצוחה של המנהלת פועה מנצ'ל והמורים המדהימים (בעיקר המורות..), איכשהו נוצר הקשר ולראיה – כולנו כאן היום.

"האירוע המכונן שהפך את השכבה שלנו לאחת בדורה היה כמובן מלחמת ששת הימים. עוד לא חיילים, בעיצומן של בחינות הבגרות, בביה"ס נותרו רק המורות. חשנו שנקראנו לדגל, עטינו מעטה של רצינות והתגייסנו לבצע כל משימה במלוא האחריות. בית החולים 'סורוקה' היה מרכז הפעילות. שם פגשנו לראשונה חיילים פצועים מדממים. היינו למען המשק גם בדואר, במד"א ובכיבוי האש. הגענו לכל מקום שבו היו זקוקים לנו. כולה שישה ימים, אבל זאת הייתה המלחמה הראשונה שבה פגשנו כבוגרים. עיקר העזרה הייתה בביה"ס. המורות סייעו בידינו לקיים שיגרה עד כמה שאפשר, כדי שניתן יהיה לקיים את בחינות הבגרות כהלכתן. יש האומרים שקיבלנו 'בונוסים' להעלאת ציוני הבחינות, אבל מה זה באמת משנה? את הבגרות האמיתית שלנו הוכחנו בזמן המלחמה!!

"וכך התגייסנו לצבא. פייטרים אמיתיים. רוב הבנים התגייסו לשריון שזכה לעדנה בעקבות המלחמה. אך גם לקורס טיס, לנח"ל, לחיל הרפואה ואף ללהקות הצבאיות שובצנו.

"לא כולם זכו להגשים את החלומות ולסלול את דרכם בחיים. חברים טובים ויקרים אבדו בדרך: ראובן איפרגן, יוני לוי ודני פטמן ז"ל,  נפלו בעת שירותם הצבאי במלחמת ההתשה. רונית לוי ומלכה רוזנברג ז"ל נפטרו ממחלה קשה".

"לא ערכנו טיולים של אחרי צבא, אלא פנינו היישר לאוניברסיטה כדי לזכות בהשכלה גבוהה. קודם הבנות ואחר כך הבנים. וכיאה לבאר-שבעים שרופים, רבים מאיתנו נרשמו ללימודים באוניברסיטת הנגב. זו הייתה שליחות: רפואה, הנדסה, כלכלה, מדעי ההתנהגות, היסטוריה, ביולוגיה, הוראה ואמנויות.

בוגרי המחזור במהלך הנאומים המרגשים (צילום: מיכל קרצמר-מונטל)


"בתור המחזור הכי חכם והכי משכיל התברגנו לתפקידים חיוניים. השתדלנו לעשות מה שאהבנו אבל לעינינו עמדה תמיד התרומה למדינה ולארץ. זו לא מליצה ולא הגזמה. וכמובן: כדי להשביע את רצון ההורים... ללא פוליטיקה, הצלחנו בדרכינו להיות משמעותיים.

הקמנו משפחות לתפארה ובמלוא הצניעות תרמנו לשגשוגה של המדינה.

שתי מורות שלימדו את השכבה, הגיעו לאירוע: אורה לוין, שהייתה המורה לביולוגיה ולימים מנהלת מקיף ג', יקירת העיר באר שבע, ומרים ברנד, המורה לתנ"ך, שאילן ברוך שגריר ישראל בדרום אפריקה, התוודה על אהבתו אליה כתלמיד וסיפר אנקדוטות בנושא, לשמחת הקהל ולמבוכתה של מרים.

המורות סיפרו על זיכרונותיהן ממחזור י"ב ומרים סיכמה את דבריהן בשירו של יצחק שליו: "זיכרונות בית הספר", השיר הידוע והכה מרגש.

גם ראש העיר מר רוביק דנילוביץ, הגיע לפגישת המחזור ובירך את בוגרי מחזור י"ב בנאום מרגש...


"עברתם כל כך הרבה חוויות מעצבות כילדים, כנערים וכנערות. החיים שלכם שזורים בסיפורים המעניינים של העיר באר-שבע, ובדברים הדרמטיים שחוותה מדינת ישראל. כל אחת ואחד מכם הגיע והכה שורש ועשה משהו שהוא הרבה יותר גדול ממנו עצמו.

התרומה שלכם היא כה חשובה למדינה האהובה שלנו.

אני מאחל לכם בריאות, אושר, שמחת חיים, חדוות היצירה, וזה כל כך מרגש שמצאתם זמן להיפגש יחד.

באהבה גדולה ממני ומתושבי באר שבע".

לקראת סיום המפגש הזמינה איילה שלושה מבני השכבה לספר על חייהם: גואל דרורי צלם, אוצר ויקיר העיר; אילן ברוך שהיה שגריר ישראל בדרום אפריקה, ופרופ' שיפרה ליידר-שוורץ שסיפרה על עבודתה בביה"ס לרפואה.

הערב המרגש הסתיים במשפט "לאור כל זאת – אכן, היינו שכבה לתפארת! ואנו כאלו גם היום, להתראות ב-80!!!"

תגובות

End of content

No more pages to load