• 24 נובמבר 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

אמן העיר ותושב הכפר: האיש שפתח גלריה מקסימה בשיא מגפת הקורונה

דניאל טולדנו, יזם בנייה ואדריכלות, הוא אמן רב תחומי ותושב ניר משה . בריאיון מרגש הוא מספר על התחנות בחייו, כיצד הפך מילד בשכונה ה' לבעל חווה, אשר פתח גלריה 44 במבנה עות'מאני מדהים מהיפים בארץ

דניאל טולדנו.  "אני בהחלט מאמין בהשגחה עליונה, ומשוכנע שאבא גאה מאוד בילדיו ועל כך רוחו מתרוממת מעלה"

מאת: אור אליעז

ספר דניאל הוא הספר התשיעי בקובץ כתובים בתנ"ך, מחולק לשני חלקים. הראשון מספר על דניאל וחבריו בממלכות בבל ופרס, והשני הוא חזיונות דניאל. הגיבור הוא פותר חלומות, שחלקם מתגשמים מול עיני הכל, וחלקם הן נבואה לטווח הארוך. הוא רואה ארבע מלכויות – נבוכדנצר, שלוש מלכויות נוספות ומלכות חמישית שתשלוט לנצח.

חלקו השני של הספר אינו היסטורי אלא נבואי, ובו מסופר כיצד דניאל עצמו חולם חלומות ופתרונותיהם מובאים לו בתוך החלום, על ידי מלאך הממונה לבאר לו את אשר הוא רואה.

דניאל טולדנו, גיבורנו, הוציא ספר ביכורים קטלוג לתערוכת המיצבים שלו וכבר עמל על ספר שני, הפעם סיפור חיים מרתק של האמן. מכאן הכותרת 'ספר דניאל'. ממש כמו בחיים, הוא מחלק את חייו לשניים, חומר ורוח המתאחדים זה עם זה.

דניאל טולדנו נולד בבית החולים 'סורוקה' בשנות ה-60, גדל בשכונה ה', למשפחה בת חמישה אחים, שלוש בנות ושני בנים, כולם אמנים בנשמתם. הוא גרוש ואב לגלעד בן 19, לוחם בחטיבת הצנחנים, הממשיך את דרכו של אביו דניאל בגדוד 890, וטליה בת 17, תלמידת י"ב שגם היא בורכה בכישרונות אמנותיים.

טולדנו מחזיק בתואר הנדסאי בניין מהמכללה הטכנולוגית בבאר שבע, והקים חברה לניהול ובנייה דניאל טולדנו בע"מ והוא רק בן 27.

אביו שמעון טולדנו ז"ל, עלה מקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1952, ועבד כשכיר במפעלים 'חסין אש' ו'חרסה'. בשעות הפנאי שלאחר העבודה, הקים שמעון מסגרייה בחצר ביתו, בה התקין שערים, סככות ופרגולות. דניאל נזכר בערגה כיצד היה השוליה של אביו: "מגיל 6 עבדתי איתו. זיכרון הילדות הכי חזק שלי היה כשרכש קומפרסור להתזת צבע, ומאז לא הייתי חייב לצבוע את העבודות ידנית, וזו הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי בילדותי. 
אני מתגעגע אליו מאוד, הוא חסר לי ולמשפחתי,  היה איש אשכולות ואוהב אדם ואדמה". וכמו שכתוב על מצבתו: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים אוהב ימים לראות טוב..."

"אני בהחלט מאמין בהשגחה עליונה, ומשוכנע שאבא גאה מאוד בילדיו ועל כך רוחו מתרוממת מעלה. בספר הקטלוג של התערוכה התלבטתי רבות האם וכיצד להזכיר אותו, ולבסוף הגעתי להשלמה שצמד המילים 'תודה, אבא!' יקפל הכול בפנים". 
וכך בולטת לעין טבעת הזהב הגדולה שדניאל עונד לאצבעו ושהייתה של אביו.

הוריו מזל ושמעון הכירו בבית שאן באמצעות שידוך בשנת 1957. כמו כולן באותה תקופה, אמו הייתה בין השאר עקרת בית וכתופרת מקצועית יצירתית הייתה מעצבת שמלות ובגדי לבוש. אמא מזל נכחה בפתיחה החגיגית של "גלריה 44" השוכנת בעיר העתיקה בבאר שבע, וריגשה עד דמעות את הקהל כשנאמה בפתיחה.



"תמיד עשיתי רק דברים שאני לא מכיר, לא דברים שאין בהם חידוש. אני בא מעולם נקי ובתול של יצירה"






הגלריה הוקמה על מחסן גרוטאות נטוש ששוקם ובנייתה ארכה זמן רב. במיצבים שהוא מפסל, טולדנו משלב חומרים גולמיים וטבעיים מאדמת הנגב: חול, לס, טיט, בטון, מתכת ועץ. דניאל אזר אומץ לפתוח את המקום מעורר ההשראה אף בקנה מידה בינלאומי, דווקא בימי הקורונה, כשהתרבות בקריסה. היא נפתחה לראשונה ב-23 ביולי 2020 בכפוף להגבלות משרד הבריאות. מוטיב העיגול והכדורים חוזר על עצמו בעבודותיו (ראו מסגרת) והמקום ישמש לאמנים ידועים ומצליחים מכל הארץ ולשיח תרבות ורוח.

בלטה בנוכחותה בערב הפתיחה הראשון שגרירת קולומוביה בישראל, מרגריטה מנג'טה. השגרירה כה התלהבה עד כי העלתה לאוויר רעיון לחילופי תערוכות בין אמנים משתי המדינות. "הגיעו סלבס בקנה מידה ארצי, מובילי קהל, אוצרים, מבקרי תרבות ואמנים – כולם כיבדו והגיעו על אף הקורונה, ואורגן לטובתם סיור להכרת העיר העתיקה, בהדרכתה של נעמה ספיר מחברת I LOVE BASH. המבקרים התלהבו מאוד ודעתם על באר שבע, בה סיירו לראשונה, השתנתה ללא היכר", רובם ככולם הופתעו והוקסמו לגלות את  העיר.

"זהו לא מיזם עסקי אלא מקום שנועד ללוות את הנוער ואת הציבור הבאר שבעי והדרומי. החלטנו לקיים שלוש פתיחות כשבכל פתיחה היו שלוש הופעות במרחב הציבורי של בני משפחתי - נגנים בשלל כלים המופיעים ברחבי העולם - מסביב לגלריה, 20-30 איש בכל קפסולה, וכך הצלחנו להגיע בכל פתיחה לכ-200 מבקרים, כאשר לבסוף זכינו לביקור של כ-1200 מבקרים סך הכול".
 
כדורים, טבעות, חישוקים וגלגלים שמופיעים בעבודותיו וציוריו של דניאל (ראו מסגרת) למעשה מספקים תשובות לקיום הפיזי והרוחני שלנו ובעולמות הגבוהים יותר. וזאת, בפשטות גיאומטרית הניתנת להבנה על ידי כל אדם ללא הכרה או קריאה של פילוסופיות מורכבות שדורשות זמן רב להבנה, אם בכלל. דניאל מבטיח לקיים הרצאות בנושאי אמנות ורוח היכולות להעשיר ולהטיב את חיי כולם לחיים מלאי תוכן, רוח ואהבה. 

טולדנו גבר נאה ומטופח, ולשאלתי איך הוא נראה צעיר בשנים רבות מכפי גילו, הוא עונה כי קודם כל הוא זכה בגנים טובים והתנאי לכך הוא  הכוח הגדול אהבה – עצמית (לא אגואיזם), הורים, ילדיי, אהבת אדם, טבע ואהבת היצירה.

הוא מתגורר בחווה גדולה במושב היוקרתי ניר משה שבנגב הצפוני, בעלים של חברה העוסקת בתחומי הבניין ואמן שתכנן ובנה את ביתו ואת כל החווה במו ידיו, על גבעה המשקיפה על הכלניות בחורף ועל כרם הזיתים "כרם טליה" ממנו הוא מפיק שמן מהמשובחים בארץ. 

לכותב שורות אלה הייתה הזכות לבקר בחווה מספר פעמים, והתרשם מהעושר האמנותי ומהיצירתיות של הפסלים, המבנים, אורוות הסוסים והבוסתן המלווה את המבקר עד הכניסה לבית שלא נראה כדוגמתו ובחוויה הישראלית שהוא משרה.
טולדנו תכנן כל פרט וכל פינה והכל בנוי בצניעות מרשימה, ממש כאופיו.

ממה אתה מקבל השראה לתכנון וביצוע הפסלים והציורים?
"וואו, איזו שאלה! השראה היא למעשה חיבור של רגש, התרגשות, סיפור, כאב, שמחה ולרוב אני מרגיש כלי או צינור של כוח נסתר. דברים שיורדים, לעיתים באמצע יצירה, אתה לא מאמין איך יצרת את זה, אתה חלק ממשהו לא ברור קוסמי שמשתלט עליך. אגב, ללא יצירה – ייפער בתוכי בור שלא אוכל לכסות אותו. יצירה ממלאת את חיי בשמחה, סיפוק, כוח, זה הבנזין שלי".

"אני מקבל פרופורציות תוך כדי עבודה, מקבל אישורים תוך כדי תנועה, אבל הכי חשובה היא ההתמדה, אשר מתגברת על בעיות טכניות ורעיוניות, עד לתוצאה הכי טובה מבחינתי. רוחי לא נשברת אלא מתמידה. משתדל שרוב היצירות שלי תהינה מלוטשות כמעט עד הפרט האחרון". טולדנו מצייר ויוצר מגיל 8 רוב חייו.


 ולשאלה איך הוא נראה צעיר שנים רבות מכפי גילו, הוא עונה כי קודם כל הוא זכה בגנים טובים ובעיקר שהכל תלוי באהבה (אך לאו דווקא בזוגיות)


מיהו המודל שלך לחיקוי שהשפיע על תפישת עולמך?
"אני לא יודע לזהות דבר כזה ואף פעם לא רציתי להיות מזוהה. יכול להיות שיש השפעות שלא במודע, אך תמיד שאפתי  להיות בשדה לא מוכר. אני בא מעולם נקי ובתול של יצירה, שבא רק ממני ומתוך החומרים שאני פוגש אצלי בחווה ובעבודתי, ומשם צומח ללא השפעה. הבתוליות שאני כה נהנה ממנה היא התגמול האישי שממלא אותי בכוח היצירה.
כל חיי עשיתי אמנות לשם אמנות והגשמה עצמית".

כמה שנים אתה כבר מתכנן את התערוכה ואת הספר?
"לא תכננתי, זה נולד לבד מתוך חופש של זמן, כיס ואהבה – זהו המתכון של החלל והמבנה כולו, אפשר להתייחס אליהם כאל עבודה אחת גדולה ומה שיש בתוכם. אני שואף ותורם לחברה ולזולת במקום שידי משיגה ואני רואה בכך חשיבות גבוהה מאוד לנו כחברה ולי כפרט".

כמה זמן אורך לתכנן ולבנות מיצב ממוצע?
"אין לזה זמן. לדוגמה העבודה 'אשר יצר' לקחה לי חצי שנה ויצירה אחרת בסיוע עובדים לקחה שלושה ימים. מדובר בהמון זמן והשקעה, זהו עיקר עיסוקי בכל שנות הפנאי לאורך שלוש ארבע השנים ואף על חשבון זמן העבודה, שגם בה אני עסוק מאוד.".

מדוע התערוכה קרויה 'מרווחים'?
(מחייך) "אני אוהב את השם. 'רוח החומר במרווחים שוכנת' (זהו משפט אחד מיני רבים שדניאל ברא בעצמו – א"א). הראשוניות וההישגיות היא מול עצמי. תנועה, רגש, עשייה. תיקון, שיפור, יצירתיות – הכל שוכן במרווחים שבין החומר". זוהי פילוסופיה גבוהה וארוכה".

האם אפשר לקבל פירוט נוסף?
"כל בני האדם בנויים מחומר זהה, והמבדיל ביניהם הוא הרוח במרווחים. מה שמשפיע זה האנרגיה שבין החומרים, המייצר תנועה, רגשות, עשייה, כל דבר הוא במרווחים. אפשר לדבר על זה במשך המון שעות. המשמעות של המרווחים ששם אתה יכול להשפיע, לתקן, להיות יצירתי, הכול הוא במרווחים שבין העיגולים. הרוח שביניהם מניעה את כל החומר. משהו אחר מניע אותו, הרווח הוא שמשפיע על החומר, שם שוכנת הרוח האמיתית".

ספר על האוצרת גילת אלקסלסי.
"גילת אוצרת מתל אביב, גלריסטית, אדם מקצועי, בעלת ידע נרחב מאוד באמנות. ייסדה וניהלה את 'גלריה פלורנטין 45' משך 10 שנים. מדובר באוצרת מתקדמת אשר יצרה בין השאר את 'אש לילה ביפו', ופרויקט דומה בשדה התעופה בן גוריון ועוד רבים אחרים, ייצגה וקידמה אמנים שעשו חיל במיטב הבירות בעולם".

"אני מאמין בה וברצון והאמביציה העזים ולכן אני מפקיד בידיה את אוצרות הגלריה ואת ניהול הקמת העמותה, שהיא פילנתרופית ללא כוונות  רווח – עמותה למימוש שיח תרבות, הרצאות, קידום צעירים בתחום האמנות. התערוכה הבאה שלה מורכבת מאמנים שגדלו בבאר שבע וחלקם והגיעו לגדולה בקנה מידה בינלאומי".

"גילת חדורת אמביציה, התאהבה בעיר העתיקה ובתושבי העיר עד כדי כך שהיא מעתיקה את מקום מגוריה לבירת הנגב".

כיצד איתרת את הכותבת חביבה פדיה, ספר על שיתוף הפעולה עמה.
"פרופ' חביבה פדיה גרה בשכנות לגלריה, וליוותה את בנייתה מבלי שנפגשנו קודם. חביבה עבדה עם גילת האוצרת ואז נוצר מפגש בינינו, חיבור גדול, אני מעריך מאוד את חוכמתה, אישה קוסמית, בעלת ידע עשיר ביהדות, אמנות ופסיכואנליזה. אחד האנשים החכמים והמוארים שפגשתי. זוהי זכות גדולה עבורי".

האם אתה מתכוון להעמיד מעבודותיך כפסלים סביבתיים לציבור?
"יש כוונה כזאת. גילת עובדת כרגע על תערוכות בלובי של מבנים ואתרים מסוימים עם פסלים שלי ושל אחרים.

כיצד נערכת לכתיבה ובעיקר לצילום הספר המלווה אותה?
"ספר הקטלוג היה כרוך במאמץ די גדול מבחינתי וגזל ממני המון זמן: צילום, תוכן, עיצוב, שמות בעברית ובאנגלית".

האם יש פסל פרי ידיך מחוץ לגלריה?
"בימים אלה הפסל 'ראש כתר' מוצב במוזיאון הנגב".

  טולדנו משלב חומרים גולמיים וטבעיים מאדמת הנגב: חול, לס, טיט, בטון, מתכת ועץ​​​​​​​

מה הכי מרגש אותך מכלל עשייתך בחודשים האחרונים?
"שאלה קשה. כל עשייה מרגשת אותי יותר מהקודמת. ריגש אותי לפגוש בקהל המבקרים, שהביע הערכה ואהבה לעבודותיי. אני מלא בסיפוק, אנשים יוצאים שמחי לבב ובהרגשה של חוויה אחרת, כך שעבודתי לא הייתה לשווא. מבנה הגלריה מספק חוויה אנרגטית מיוחדת במינה. אנשים מרגישים תחושת התעלות רגשית של ממש, עד כדי התנתקות מהסביבה".

דרך אגב, רון לאודר איש העסקים המשגשג ובעל חברת הקוסמטיקה, בנה ליד גלריה 44 בית קיט, לנפוש בו בחופשה.

מי נשא את הברכה שהכי נגעה ללבך?
"אמא שלי! היא נאמה מול כל הקהל שהחסיר פעימה מהתרגשות".


מהו לוח הזמנים – כיצד נראה יום בחייך?
(לוקח נשימה ארוכה ומגניב חיוך) "ימיי אינם שגרתיים באופן כללי ואיני אוהב שיגרה. בבוקר מוקדם מאכיל את בעלי החיים בחווה שבמושב ניר משה: סוסים, כלבים, תרנגולות, חתולים. לאחר מכן מטפל בהשקיה של כרם טליה שמהם אני מפיק שמן זית ברמה מסחרית. ואז מקדיש חצי יום או חצי לילה ליצירת הפסלים. אני מבלה מעט מאוד מחוץ לחווה. הקורונה לא גרמה לי לזעזועים בקצב החיים כי אני רוב הזמן בחווה או בגלריה".

איזה פרויקטים עוד על הפרק?
"לייצב את העמותה גלריה 44, להגיע למצב שתהיה עצמאית ולקדם פרויקטים חדשים בעיר העתיקה ובפרט בניית מלון הבוטיק שבעיניי הינו פרויקט חשוב".

מה אנשים לא יודעים עליך?
"שאני אמן! זה נחשף עכשיו, למרות העשייה מילדות".

מיהו השחקן האהוב שיגלם את דמותך בסרט על חייך?
(מתגלגל מצחוק) "אני לא צופה בטלוויזיה כבר 20 שנה. בני גלעד מביע רצון עז להמשיך את דרכי, אין צורך בשחקנים, אנחנו חיים את סרט המציאות".

על מה אתה מתחרט?
"אני לא מתחרט על כלום. כל החוויות שעברתי בחיים הן כור מחצבתי. הדברים הקשים הם למעשה הדברים הטובים שהצמיחו אותי במהלך חיי. רוע לא קיים בעיניי!"

מי מוציא אותך מהכלים?
"ככלל, אני אדם מחבק, מעריך ואוהב את כל הבריות, ובכך אולי ממשיך את דרכו של אבי ז'ל. מה שמכעיס אותי זה דבר שקר".

תכניות לעתיד?
"הגשמת העמותה שהזכרתי לעיל. עוד 10 שנים אהיה בחווה ואעבוד על פסלים. יש לי תכניות לקדם את מלון הבוטיק בעיר העתיקה, ולהגיע למצב שהיא תהיה הנשמה התרבותית והחברתית של הנגב".

משאלת לב?
"בריאות לי, לילדיי ולאהוביי. כמו שאמא מרוקאית מברכת, מהאדם הפרטי ועד כל עם ישראל".

ואז הוא נזכר בסיפור נוגע ללב שגורם למחות דמעה: "ביום פתיחת התערוכה, הציק לי המצפון ולא מצאתי מרגוע לנפשי. או אז נזכרתי, ששכחתי להזמין דמות מקסימה שהשפיעה על חיי, והיא עזי עותני ונסטרנטן. התקשרתי אליה לאחר 45 שנים (!) מתוך תחושה שהיא לא תזכור אותי, ולמרבה התדהמה היא אמרה: "איך אשכח ילד כמוך?! בזכותה אני עוסק באמנות". 

"היא ראתה אותי מצייר בצבעים של המסגרות של אבא שלי, בגיל 12, ודרבנה את אמי לרכוש עבורי צבעי שמן, הביאה לי קטלוגים של אמנים שאתחיל לצייר אותם. מעשה זה חיזק וטמן בי עצמאות, כוח וביטחון להמשיך ולצייר ולמעשה יש לה מניות רבות בזה שאני עוסק באמנות כיום".

"מובן שהזמנתיה לפתיחה השלישית, ובשל גילה ובחסות הקורונה, סגרתי עבורה את המקום בערב יום הפתיחה לסיור פרטי ורק לאחריו נפתחה הגלריה לקהל הרחב. עזי ואני היינו כה נרגשים ושמחים, עד כי אמרה שהסיור וההזמנה היו מהדברים מהיפים שחוותה בחייה. 
והמסקנה? אדם יכול להשאיר אחריו בניינים, גורדי שחקים, הון עצום – אבל החומר סופו להיעלם. אלא אם כן אתה משאיר חלק ממך אצל האחר, הוא נשאר לנצח ולמעשה מתפשט ממש כמו הקורונה (הוא מחייך) לאחרים, ורק כך אנו יכולים ליצור חברה טובה וערכית יותר. כך האחר ממשיך לתת לאחרים וכך מייצרים חברה ערכית, טובה ואוהבת".


מוטיב העיגול – כדורים, טבעות, חישוקים וגלגלים 

מתוך ספר הקטלוג התערוכה: 
"כל הנזכרים בכותרת הם חלק מסוד המעגל ומן הנפח שלו בחלל. הראשוניות של חיפוש כלים ושפה במדע ובפילוסופיה הובילה בהכרח לסקרנות סביב המעגל".

"דניאל טולדנו רכש מילדותו כשוליית אביו זיקה לחומרי היסוד במסגרייה ובעבודת הבניין: ברזלים בטון. למרות שאלה היו בידיו כלי שעשוע, הרי שאת מסלול לימודיו אחר הבא עשה בתחום הבניין. רק לאחר גיל 40, חזר בעוצמה גדולה יותר ונפנה לתוך החומריות והצורה מתוך דחף היצירה".

"אולם בשלוש השנים האחרונות, לאחר משבר קיצוני, ובעקבות חוויה חריפה שלו, הגיע לתובנות הקשורות בדימוי המעגל ובראשן אהבה ופרידה, אהבה ומוות".

"כאמן אוטודידקט, הפוסע יחף בתוך העשייה האמנותית והוא בן מעמד הפועלים, הרי ששנות גידולו (בשנות ה-60) הקבילו כרונולוגית לשנות הכניסה, הזינוק וההתקבלות של האמנים ממוצא מזרחי אל מרכזים תרבותיים שונים".

"אצל טולדנו, ההיאחזות במעגל, בעיגול ובכדור, כמגלם חידה ופותר אותה בו בזמן – היא של אמן העוסק בפיסול ובא מעולם היציקה, שהוא באופן ייחודי שפה ראשונה עבורו".

"כאן הגיעה נקודת הפריצה של טולדנו, הנוצקת בבית מלאכה במדבר הפתוח בדרום, ומתרחשים בו, שואפים אל גדולה בחלל, ובד בבד, הם עדיין כנתונים בתהליך צמיחה שיעדו חבוי מן העין".



    



תגובות

End of content

No more pages to load