• 27 יוני 2022

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

''אצלנו כל יום הוא יום הזיכרון''

סמ''ר גדי מיינפלד, יליד באר שבע, חובש קרבי בפלוגת ההנדסה של גבעתי, נפל בהיתקלות בלבנון, והוא בן 19 בלבד. ברנז'ה מביא את סיפור חייו ומותו, ואת הזיכרונות שנצרבו בגופם ובנפשם של הוריו, אחיו, חברתו לחיים

סמ''ר גדי מיינפלד ז''ל (צילום: אלבום משפחתי)

גדי, בן אורנה ויוסף מיינפלד, נולד ביום ח' באב תשל"א (30.7.1971) בבאר שבע, בן שני למשפחה בת שלושה בנים. גדי למד בבית-הספר היסודי 'ניצנים' בבאר שבע ובבית-הספר התיכון המקיף ד', במגמה הביולוגית.

ילדותו הייתה תקופה אחת. תמיד מוקף חברות וחברים והקסים אותם בהומור המיוחד שלו. היה ילד נפלא שכל אמא הייתה מאחלת לעצמה. התכוון ללימודי וטרינריה. במסגרת שירות לאומי, התנדב למד"א ועשה עבודתו שם בסיפוק רב. פעם אף זכה ליילד אישה הרה ועל זה היה גאה מאוד.

בתחילת חודש נובמבר 1989 גויס גדי לשירות חובה בצה"ל. הוא הוצב בחיל-הרגלים, בחטיבת גבעתי ונבחר לשרת בפלוגת ההנדסה של החטיבה. הוא יצא לטירונות ובטרם סיים נשלח לקורס חובשים קרביים. גדי המשיך הכשרתו כלוחם קרבי בקורס מ"כים-חי"ר ובקורס מש"קי חבלה. את כל הקורסים סיים גדי בציונים גבוהים במיוחד. בסיום הקורס האחרון חזר לפלוגת ההנדסה ויצא עם היחידה לפעילויות מבצעיות בגבול לבנון. לדברי מפקדו, גדי היה חייל מקצוען, פעלתן ונמרץ ונרתם לכל משימה ולכל אתגר.

זה היה תפקידו בפעולה האחרונה בה השתתף. בשלב הראשון של הפעולה נפצע אחד החיילים, גדי הגיש לו עזרה, חבש אותו ועודד את רוחו. מפקד הפעולה שאל אותו: "מה החלטת גדי אתה נשאר עם הפצוע או ממשיך הלאה?" מובן שגדי המשיך הלאה. המשיך הלאה, עד שכדור פגע גם בו. כמו לכל אורך חייו כך גם בפעולה שבה נהרג. עשה בדיוק מה שצריך לעשות בשקט וכמובן מאליו. כמו שאמרנו קודם, ילד נהדר, אדם נהדר,    עד יום מותו.

ביום י' בכסלו תשנ"א (26.11.1990) נפל גדי בקרב ברצועת הביטחון בלבנון סמוך להר דב, במהלך הסתערות צוות לוחמים לעבר חוליית מחבלים. חלק מהמחבלים הסתתר מאחורי סלע ופגע בצוות המסתער. עימו נספו עוד ארבעה חיילים. בן תשע-עשרה היה גדי בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו הורים ושני אחים - ארנון ועופר. לאחר מותו הועלה גדי לדרגת סמ"ר.

שר הביטחון דאז, משה ארנס, כתב למשפחה: "סמ"ר גדי נתן את חייו למען מולדתו. הוא היה חייל ולוחם מצוין, שלא נרתע מאתגרים. גאה ביחידתו ונאמן לה בכל לבו. גדי היה ציוני בנפשו. חבר טוב ובעל רצון לעזור לכולם".

התנדב למד''א ואף זכה ליילד אישה הרה ועל זה היה גאה מאוד. גדי מיינפלד

מפקדו של גדי כתב למשפחה השכולה: "גדי תיפקד כלוחם וכחובש בפלוגה ההנדסית החטיבתית. היה דוגמה אישית לחיילים האחרים. כאדם וכחייל מקצועי גילה מסירות רבה בתחומים עליהם היה מופקד. היה נערץ בקרב חיילי הפלוגה".

ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו של גדי באחד מיערות הקרן-הקיימת-לישראל.

ביום השנה למותו כתבה עליו משפחתו ואמו אורנה הקריאה: "גדי שלנו, הנה... עברה שנה, כבר שנה וכולנו שוב עומדים פה, אבא, ארנון, עופר, המשפחה, חבריך וחברי המשפחה. הרהור אחד בלב כולנו "כבר שנה", עבורנו כל שנה וכל יום היה כמאה שנים. אומרים שהאדם חזק כפלדה, אנחנו ההוכחה לכך..."



אורנה: "גדי חסר בשמחות, באירועים של האחים ארנון ועופר, בכל מאכל שאני מבשלת, על השולחן המשפחתי, ואפילו כשנוסעים לטייל בחו"ל, חושבים מה הוא הפסיד, לא זכה לראות את אחייניו, בקיצור הפסיד חיים שלמים"



אורנה, אמו של גדי ז"ל, האם יש יום שעובר מבלי שתיזכרי בגדי שלך?
"לא! ממש לא! אין דבר כזה! גדי חסר בשמחות, באירועים של האחים ארנון ועופר, בכל מאכל שאני מבשלת, על השולחן המשפחתי, ואפילו כשנוסעים לטייל בחו"ל, חושבים מה הוא הפסיד, לא זכה לראות את אחייניו, בקיצור הפסיד חיים שלמים".

מה הזיכרון הכי חזק שלך ממנו?
"אויש (מהרהרת קמעה), אני צריכה לחשוב על זה, החיוך המקסים שלו, ילד שמח של החיים, תמיד נכון לעזור".

גדי במהלך קורס חובשים (צילום: אלבום משפחתי)

כיצד המשפחה עוברת מאבל הזיכרון לשמחת העצמאות?
"קשה מאוד! ההורים לא חוגגים את יום העצמאות, אצל הנכדים כבר חוגגים, אצלנו כל יום הוא יום זיכרון, לא צריכים את יום הזיכרון עצמו".  

האם חששת לחייו מיום גיוסו?
"ממש לא! גדי וארנון אחיו הבכור שירתו שנה שלמה ביחד בצבא, ארנון בפלס"ר נח"ל, גדי בפלחה"ן גבעתי, הייתי גאה בשני חובשים קרביים, לרגע אחד לא חששתי. וכשהבשורה הגיעה, חרב עלי עולמי. ברגע אחד העולם מתחלק לשניים, החיים לפני ואחרי".

וליום מותו יש משמעות סימבולית...
"גדי נפל ביום בר המצווה של אחיו הצעיר עופר, באותו יום ושעה בהבדל של 13 שנה. התאריך העברי לנפילתו הוא תאריך הולדתו של עופר, והוא זה החקוק על מצבתו".   

במה את מתנחמת?
"בילדים ובנכדים המקסימים...".


חברו לנשק של גדי, רון, ספד לו:

"עצוב מאוד. מה שקרה שם זה נורא והיה יכול להיחסך .

הצוות ירה לעבר מחבלים וככל הנראה פספס את רובם ולאחר שהמחבלים הבינו שיש שם מארב הם מיד השתטחו והסתתרו. החיילים לאחר שפספסו ניגשו וצעדו לכיוון המקום המשוער של המחבלים לחפש ״גופות״ וברגע שהתקרבו המחבלים ירו לכיוונם. 

אוהבים אתכם גיבורים יקרים ולנצח לעולמי עולמים תישארו חקוקים אצלנו בלב".


חברו, יוסי טל, נזכר באותם ימים:

"הכרנו בקורס מ"כים, כמה חודשים לפני שגדי נהרג, הוא היה האדם הראשון שהכרתי מקרוב שנפל, זאת הייתה תקופה שכל כמה שבועות נפלו חללים ברצועת הביטחון, כשלא מכירים מקרוב זה הולך כמו שזה בא, המוות של גדי נגע בי, פתאום זה ממשי וקרוב, אדם שתמיד היה צוחק עם הומור משובח וממזרי כבר לא יחזור".


עירית שרעבי-דורון, שהייתה חברתו לחיים של גדי, נמצאת בקשר קרוב עם משפחת מיינפלד. על אף השנים שעברו, שמרה על קשר חם ואוהב עם המשפחה של גדי, אם לשלושה ילדים, מתגוררת במרכז הארץ ועוסקת בעיצוב פנים.

עירית, מה היית עושה אחרת אם בזמנו היה קיים חוק "אלמנות ללא טבעת"?
"אני שמחה שבשנים האחרונות חברות החללים זוכות להכרה – כשגדי נפל הייתי קצינה צעירה ובריאה – בזכות התמיכה של משפחת מיינפלד, המשפחה שלי והמסגרת הצבאית שאהבתי, שרדתי את השנים הקשות שאחרי".

"מעוצמת הכאב וההלם, חליתי מאוד ועד היום אני סובלת מהמחלה. בנוסף לכך לקח לי הרבה זמן לחזור למסלול חיים תקין, על אף שלכאורה תפקדתי. אני מאמינה שאם הייתי זוכה לטיפול רגשי ולהכרה כלשהי, הייתי יכולה להשתקם מהר יותר ואף להישאר בריאה".

 חווה אהבה ראשונה. גדי עם עירית חברתו לחיים

האם את מדמיינת את החיים שלך לעיתים, מה היה קורה אם גדי היה בחיים?
"גדי נמצא איתי תמיד – זיכרונות הילדות שלנו והחוויות המשותפות מלווים אותי – כי זה גם חלק ממי שאני. לקח לי הרבה זמן להשתקם רגשית, הלב שלי דימם שנים רבות אחר כך – הרגשתי שנפער לי בור בגוף ולא הצלחתי למלא אותו".

"חייתי את ההחמצה של גדי – לא יכולתי ליהנות מהחיים וגם בזוגיות – לא הצלחתי להתאהב ממש. תמיד חשבתי מה גדי היה אומר ואיך גדי היה מתנהג – עד שהבנתי שאני חייבת לשחרר את גדי ולהמשיך בחיי".

האם יש מחשבה שמלווה אותך לגבי נפילתו?
"המחשבה, שדווקא גדי, שהיה מלא שמחת חיים ואהוב כל כך ומרכזי בחיינו, דווקא ברגעיו האחרונים, רגע לפני שעצם את עיניו, היה לבד. נשבר לי הלב, שלא יכולנו לחבק אותו ולעודד אותו. אבל לעיתים ניחמה אותי הידיעה, שתמיד שמר על אופטימיות וגם אז אולי האמין שישרוד".



רוצים להתעדכן בכל החדשות לפני כולם?? הצטרפו אל קבוצת הווצאפ וקבלו עדכונים שוטפים: https://bit.ly/3iQmqmo

על פי ''שימוש הוגן'' המעוגן בסעיף 19 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. מערכת ''ברנז'ה NEWS'' מכבדת זכויות יוצרים ועושה כל מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המועברים אלינו, לעיתים תוך כדי התרחשות חדשותית. אם זיהיתם בכתבות או הידיעות צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות למערכת ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: branzanews.br7@gmail.com‬

תגובות

End of content

No more pages to load