בחירות 2018: מיכאל ביטון מירוחם יעמוד בראש מפלגה ארצית
לא רק המוניציפלי מתחמם: ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון, הודיע הבוקר כי יתמודד בראש רישמה ארצית חדשה, אחי ישראלי. יחד עימו ברשימה, בתו של הרב עובדיה ז''ל, עדינה בר שלום. ביטון, המכהן בראש מועצת הנגב, מדבר על התמודדות במישור הארצי מזה כמה חודשים ובעבר אף דובר על חיבור לח''כ יעל לוי-אבוקסיס. אלא שכעת, אבוקסיס תתמודד ברשימה משלה ואילו ביטון, יעמוד ברשימה משלו. ביטון בחר לחשוף את הרשימה הבוקר בכאן ב'.
הרשימה לא הולכת על האג'נדה המקומית, אלא פונה יותר למישור הארצי. זאת לא מפלגת נגב (אין כיום לנגב כוח ייצוגי פוליטי בכנסת, אלא חברי כנסת שנולדו בנגב, אך כמעט ולא עוסקים בו). ביטון נהנה מיוקרה רבה כראש מועצה. הוא מנהיג סולידי, ששם דגש על חינוך, רווחה, הפיכת ירוחם ליישוב של קהילות משתלבות תורמות אחת לשניה ועמידתו בראש מוצת הנגב, יש בה כדי להוסיף לנראות הציבורית שלו. אלא שבפוליטיקה הישראלית רישמה צריכה הרבה יותר מאנשים טובים ומוכשרים. המרוץ לכנסת הוא ציני, לא בוחל במסרים מפלגים ומכות מתחת לחגורה. האם אנשים איכותיים כמו ביטון ובר שלום יצליחו ליצור שיח אחר - ימים יגידו.
הרשימה מכוונת גבוה מבחינת מנדטים ומדברת על לפחות 10 מנדטים, שיבואו בזכות נבחרת רצינית ומאחדת, הכוללת גם את עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה ז''ל.
הניסיונות בעבר להקים מפלגה שתייצג את הנגב נחלו כישלון. תשובי העיר הגדולה, באר שבע, מצביעים לליכוד ולמפלגות הימין. ביישובים הבדואים, בין 85 ל-90 אחוזים מצביעים לרשימה המשותפת, שלה חברי כנסת מהנגב, סעיד אלחרומי, טאלב אבו עראר ויוסף עטאונה, שהתפטר ונוכחות בולטת ביישובי הבדואים באמצעות לשכות ונציגים. במגזר היהודי, נוכחותם של חברי הכנסת מהאיזור אינה מורגשת בתוצאות בשטח.
המכשול העיקרי: אחוז החסימה הגבוה, כאב הראש הגדול נתניהו
ויש דבר שברח מהרדאר של המועמדים בבחירות הבאות לכנסת: עניין אחוז החסימה, שהועלה ל-3,25% מסך הקולות הכשרים. אחוז החסימה עלול לטרוף את התחזיות: עד שנת 2014, אחוז החסימה עמד על 2 אחוזים. בשנת 2014 הועלה אחוז החסימה, בעיקר על מנת לפגוע בבל''ד ובמפלגות השמאל. אלא שהעלאת אחוז החסימה גרם להקמת הרשימה המשותפת, בה חברים יחדיו קומוניסטים, חילונים ודתיים מהמגזר הערבי, מפלגה הזוכה לתמיכה בחלק מהציבור היהודי. לרשימה 13 חברי כנסת בנכסת הנוכחית, עליה של שני מנדטים מהכנסת הקודמת. מפלגה חדשה, אם כן, תבוא על חשבון מפלגה קיימת: יש עתיד, למשל, לקחה קצת מהליכוד וקצת מהמחנה הציוני. כולנו משכה אליה מצביעי ליכוד. המחנה הציוני איבד קולות למרכז ולמרצ. בבחירות הבאות, ב-2019, עשויים להיות שמות חדשים-ישנים: משה יעלון, אורלי לוי, אלי ישי ומשה פייגלין, כמו גם רשימתו של ביטון, שלא ברור הסיכוי שלהם לעבור את אחוז החסימה. פיצול כוחות בימין, או פיזור קולות, עלול ליצור בעיה בהקמת הקואליציה. בליכוד יודעים, שהורדת אחוז החסימה, מהלך עליו מדברים מזה חודשים, עשוי להציל את המצב. נתניהו נהנה מפופולריו חסרת תקדים ועל פי סקרים מסויימים, הליכוד עשוי לקבל 40 מנדטים ולמחוק את רשימות הלווין שלו. אלא שלפעמים, יותר מדי כוח, לאורך יותר מדי זמן, עושה בדיוק את ההיפך. הליכוד החזק יוקף בשברי מפלגות, עימן יצטרך לנהל משא ומתן - כל אחת בנפרד, על מנת להגיע ל-61 מושבים.
במצב הזה, מערכת הבחירות הבאה לכנסת תהיה מאוד יצרית: המפלגה שתציג את המסר הכי קיצוני, אם פתרון קסם לבעיות ביטחון ופרנסה, עשויה להיבחר לכמה מושבים. עם המפלגות הקיצוניות ועם שברי המפלגות, יצטרך לשבת נתניהו. הסיכוי שלו לשבת לממשלת אחדות עם אבי גבאי, אפסיים. העבודה כמעט לא מורגשת בפריפריה.