• 23 אוקטובר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

עוול נוראי: שלי לא יכולה לגדל את ילדיה יחדיו, בגלל מצוקת דיור

לא ייאמן שזה קורה: שלי מרגי מבאר שבע, זכאית הדיור הציבורי, נלחמת שנים לקבל דירה שתאפשר לה לגדל את ארבעת ילדיה בצורה נורמלית: ''6 נפשות לא יכולות לגור בדירת 48 מ''ר כמו סרדינים''

שלי מרגי, באחת ההפגנות. מאבק של שנים למען משפחתה (צילום: דני בלר)

כך מצוקת הדיור פוגעת במשפחות בבאר שבע: מדי ערב ולפעמים במהלך היום, שלי מרגי צריכה לפצל את המשפחה שלה. שני ילדים, הקטנים יותר, ישנים בבית הקטן בו היא מתגוררת בשכונה ד'. שני הילדים האחרים ישנים אצל הוריה של שלי. שלי, זכאית הדיור הציבורי על פי כל היגיון, נאבקת מזה שנים לקבל דירה שתוכל להכיל את משפחתה יחדיו.

נכון להיום, היא, בעלה וארבעת ילדיה מתגוררים בדירת 48 מ''ר ברח' רבי עקיבא, בשכונה ד'. ''תסביר לי אתה, איך שישה אנשים יכולים להגורר בדירת 48 מ''ר. אני קוראת למחאה שלי מזה זמן רב ''מחאת הסרדינים'', כי ככה אנחנו חיים, כמו סרדינים בקופסא''. היא קיבלה הבטחות והופעלו עליה לחצים להסכים לצאת לבית בשוק הפרטי, הוצאה שלא תוכל לעמוד בה.

הדירה בשכונה ד' אושרה לה בשנת 2011, לפני שבע שנים, לפני שנולדו הבנים. בינתיים המשפחה גדלה והיא אינה יכולה לחיות בתנאים כאלה. המצב בבית משפיע קשה על כולם: אבי המשפחה מתפרנס מנהיגת מונית ומצליח בקושי לפרנס את המשפחה. שלי צריכה לתמרן בין שני בתים, על מנת לטפל בילדים. 

לשלי שני בנים, בגילאי 2 ו-4 ושתי בנות, בגילאי 10 ו-12. הבנות נאלצות לשהות אצל הוריה של מרגי, בעצמה מתמודדת עם קשיי הפרנסה. ''אומרים לי שייתנו לי סוג של סיוע - ושאחפש דירה בשוק החופשי. כנראה מי שמציע את זה לא מבין את מציאות בבאר שבע. אין לי פנקסי צ'קים. אין לי אפשרות להוציא צ'קים כי הבנק לא מאפשר לנו. כשאתה מגיע לבעל דירה, הוא רוצה לראות תלושי משכורת, רוצה לראות שוכר ''איכותי'', אף אחד לא משכיר דירה למשפחות עם קשיי פרנסה. אנשים רוצים תשלום מראש ושתתן להם בטחונות. אז אדם במצבי, אינו יכול לשכור דירה''. אגב, שלי אינה היחידה במצב הזה: בעבר, משפחה משכונה ד' סיפרה לנו על קושי דומה: בעלי נכסים בשכונה פשוט סירבו להם בלי למצמץ. הם פנו לדירות בשכונה עליהן היה שלט ''להשכרה''. כשבעל הנכס שמע שמדובר במשפחה קשת יום מבאר שבע, פשוט סירב. המשפחה קיבלה הסבר שהדירה מיועדת ל''אוכלוסיה איכותית''. הדירות אגב, כולן באחד הרחובות הקשים בשכונה. 

מחירי השכירות והקניה בבאר שבע מטורפים, מחוץ להישג ידה של משפחה עניה

כיום, השכירות החודשית לדירת 4 חדרים בשכונה ישנה, בבאר שבע, עולה בין 3,300 שקלים (לדירה לא משופצת ולא מרוהטת), לכ-3,500 שקלים לדירה במצב טוב, ראויה לאיכלוס. יש ''מציאות'', אבל במצב נוראי ובמקומות לא סימפטיים. שלי לא יכולה לעמוד במחירים האלה ולאנשים במצבה אמור להיות פתרון של דיור ציבורי. ''אני לא רוצה לעבור לבית בשכירות בשוק החופשי, כי אני לא אעמוד בזה. הפתרון צריך להיות מעבר מבית לבית. שאעבור לבית גדול יותר, כי שלא אצטרך להפריד עוד הילדים שלי. זה מצב בלתי נתפס. אושרה לי דירה לפני כמה חודשים, אבל עד היום, ההבטחה לא מומשה. אז אנחנו חיים''.

איפה ההזדמנות של שלי לדיור? (צילום: דני בלר)

שלי נלחמת על שלמות משפחתה. בעלה מתפרנס כנהג מונית, מתקשה מאוד עם המצב. ''תחשוב לבד איך מרגיש אדם במצב הזה, שהמשפחה שלו לא ביחד. בעלי מביא פרנסה כמה שהוא יכול, אני צריכה לטפל בילדים, בשני בתים נפרדים ולהתמודד עם המאבק. זה כאב גדול. בעלי עובד ואנחנו לא יכולים לחיות תחת קורת גג נורמלית''. 

שלי מטפלת בילדים, בשני בתים נפרדים, מלאכה בלתי אפשרית. כשיש לה רגעים פנויים, הם מוקדשים לבירוקרטיה הנוראית למיצוי הזכויות שלה. בין לבין, במעט רגעי החסד, היא מתנדבת לשמח ילדים בבית החולים ולעזור בקהילה. 

וועדת אלאלוף קבעה לפני ארבע שנים כי המדינה אינה ממלאת את חובתה לספק פתרון דיור לאזרחיה העניים

הדיור הציבורי הוא נושא כאוב: תור הזכאים ממתינים ארוך. מנתוני משרד הבינוי והשיכון, עולה כי שנת 2014 נרכשו 6 דירות בלבד לדיור הציבורי, בשנת 2015 נרכשו 270 דירות, בשנת 2016 -  625 דירות ובשנת 2017 411 דירות. בין השנים 2013 ועד מחצית 2017 נמכרו לדיירים 6,200 דירות כך שתור הממתינים לדיור ציבורי גדל ב-21% בין 2016 לשנת 2017 ועמד על 3.200 זכאים. בפברואר 2017 הודיעו שר האוצר משה כחלון ושר השיכון יואב גלנט על תוכנית חדשה להרחבת מלאי דירות הדיור הציבורי, בתוכנית שלפיה 3%-5% מהדירות בפרויקט מחיר למשתכן יוקצו לרכישת דירות עבור זכאי הדיור הציבורי. אלא שדירות מחיר למתשכן בבאר שבע עדיין בבנייה וגם אז, מדובר במספר קטן של דירות.

הוועדה למלחמה בעוני בישראל  - ''ועדת אלאלוף'',  קבעה כי המדינה "אינה ממלאת בצורה מספיקה את חובתה להבטיח לאזרחיה העניים דיור נאות בעלות סבירה" וכתוצאה מכך ההוצאה על דיור של משפחות עניות באזור המרכז הגיע לכ-60% מהכנסתן.

הוועדה המליצה "לקבוע כיעד אסטרטגי ארוך טווח שדיור ציבורי יהווה לפחות 5% מכלל מלאי הדיור במשק" וציינה כי אחוז זה עדיין נמוך ביחס למקובל במדינות ה OECD. הוועדה המליצה על תוספת של 700-1,000 דירות ציבוריות בשנה במשך 15 שנים, 15-20% מגידול זה יופנה לבתי אבות לחסרי דיור קשישים. הומלץ על מגוון דרכי רכישה שימנעו ריכוז עוני למשל ייעוד ארבעה אחוזים מכלל יחידות הדיור שייבנו במסגרת כל מכרזי קרקע לטובת דיור ציבורי''.

הוועדה ציינה כי ''מאות דירות ציבוריות משמשות כמשרדים או עומדות לרשות עמותות, בתי כנסת ומוסדות אחרים. הומלץ לשלב את רשימות הזכאים של משרד העלייה והקליטה ומשרד הבינוי והשיכון ולהתאים את גודל הדירה המוצעת לגודל המשפחה. עלות ההצעות לשיקום הדיור הציבורי - כ-450 מיליון שקלים בשנה. כהשלמה לדיור ציבורי בבעלות המדינה המליצה הוועדה על פתרון של שכירות ארוכת טווח (10 שנים) במימון כמעט מלא של המדינה כך שיינתן ביטחון בדיור לזכאי דיור ציבורי באזור מגוריהם.


תגובת משרד השיכון: ''המשרד משקיע מאמצים ומשאבים רבים להגדלת מלאי דירות הדיור הציבורי בישראל''

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: ''משרד הבינוי והשיכון משקיע מאמצים ומשאבים רבים להגדלת מלאי דירות הדיור הציבורי בישראל. המשרד רוכש דירות בכל רחבי הארץ תוך התחשבות ברשימת הממתינים וצרכיהם. משפחת מרגי מתגוררת בדירת דיור ציבורי משנת 2011, לאור הנסיבות אושר מעבר לדירה גדולה יותר בחודש יולי השנה. בחודש אוקטובר הוצעה למשפחה דירה בת ארבעה חדרים,  אליה סירבה מסיבותיה. משרד הבינוי והשיכון עושה ככל יכולתו במטרה למצוא דירה שתתאים לצרכיהם בהקדם האפשרי, וככל שתתפנה כזאת היא תוצע להם. כמו כן, נציין כי בפני המשפחה עומדת אפשרות נוספת של מציאת דירה להשכרה, ולממש סיוע בשכר דירה, בנוסף באפשרותם להגיש בקשה לשכירות מעבר ולקבל לווי של החברה מאכלסת במציאת דירה וחתימה על חוזה שכירות וכל מה שכרוך בביטחונות''.

שלי מרגי קיבלה את התגובה וביקשה להוסיף: ''הציעו לי שלושה חדרים במיקום נוראי, אחרי שאושרו לי ארבעה חדרים בחודש יולי השנה. אני לא מבינה למה צריך לנקוט בסחבת כזו, במיוחד כשיש דירות בשכונות אחרות, בגודל שאושר לי''.  

​​​​​​​

תגובות

End of content

No more pages to load