• 18 אוגוסט 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

העיר באר שבע מתייחדת עם זכר ששת המיליונים

אתמול, רביעי והיום, נערכים בבאר שבע אירועים לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. האירועים נפתחו בטקס עירוני במשכן אמנויות הבמה

צילום: James E. Foehl / נחלת הכלל

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נערכים ברחבי העיר. אתמול, רביעי, נערך במשכן אמנויות הבמה, טקס עירוני, בהשתתפות ניצולים ובני משפחותיהם, תלמידי בתי ספר ובמעמד ראש עיריית ב''ש רוביק דנילוביץ' ונכבדים. תלמידי תיכון מקיף ג' העלו את המחזה ''הו מאדרה'', המגולל סיפור אהבה במנה ההשמדה אושוויץ. הזמרת דיקלה השתתפה בקטעי שירה בטקס. זהו האירוע המרכזי בבאר שבע.


וידאו: הטקס העירוני, שהועבר בשידור חי (צילום: עיריית באר שבע)

במסגרת העצרת שהנחה ד"ר אבשלום קור נשא דברים ראש העיר רוביק דנילוביץ'. לאחר מכן הדליקו  6 שורדי שואה, תושבי העיר נרות לזכרם של הנספים. השנה הדליקו את הנרות: אבלוניק לינה, אונטרמן מרים, אלוש שמעון, הירש זליג, שולט יוסף, שוסטר גוסטה אודל.

בתום הדלקת הנרות, רב העיר וראש אבות בתי הדין הרב יהודה דרעי שליט"א קרא פרק תהילים, נאמר קדיש ע"י הרב ישראל חדאד שליט"א ואל מלא רחמים נאמר ע"י יוסף פוירליכט, תלמידי תיכון מקיף ג' העלו את מסכת: "הו מאדרה" – סיפור אהבה באושוויץ. הטרגדיה של קהילת יהודי סלוניקי שזורה בסיפור אהבתם הבלתי אפשרי של עליזה ועובדיה, שהחל דווקא במקום שבו המוות מרחף מעל ראשם, במחנה ההשמדה-אושוויץ.


ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', נושא דברים בטקס (צילום: עיריית ב''ש)

במבואת המשכן הוצגה התערוכה "השואה והתקומה במשיכת מכחול" של שורדי שואה חברי ארגון "עמך" ב"ש ובני הדור השני . במסגרת פרויקט "לכל שם יש נר" להנצחת קורבנות השואה הדליקו המשתתפים באירוע נר נשמה הנושא תווית עם שמו ופרטיו של אדם שנספה בשואה.

נאום ראש העיר רוביק דנילוביץ', אמש, בעצרת המרכזית: ניצולות וניצולים, לוחמות ולוחמים, מכובדיי. האנושות במבחן הזמן. 80 שנים חלפו מתחילתה של מלחמת העולם השניה.  המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מסע הציד המטורף של בני אדם, צמאי דם, שרצח, טבח והשמיד שישה מיליון מבני עמנו. ברגע, בנקודת זמן אחת. המפלצת הנאצית, הפכה את רצח העם לתוכנית עבודה יומיומית. ממש כך, בכל יום השגרה היתה לקום ולהרוג: ילדים, נשים, מבוגרים. בכל שניה, דקה, שעה: רצח, טבח, הרג.

לאורך השנים, עם הזמן, אני מביט בעיניהם של ניצולי השואה, עמוק לתוך עיניהם, מבלי לשאול.  מנסה רק להבין, אך לא מצליח. השתיקה שלהם רועמת, העיניים זועקות. בחלוף הזמן, המחשבה מתעתעת. בי, בנו.  היא נודדת בין דימיון למציאות. על מה חשבו אז, בזמן אמת, הילדות והילדים? מה העלו בדימיונם, בשעה שהמציאות האכזרית לא ריחמה עליהם?  דימיון מול מציאות.

והזמן לא עוצר. הילדים שנלחמו כדי לחיות, אלה שהתקיימו מפת לחם במשך כמה ימים, מי שנאבקו בקור המקפיא ללא שמיכה חמה, לבד בלי הורים, שרדו לבסוף את התופת. הם ניצחו! עלו ארצה, היו שותפים בהקמתה של המדינה היהודית, הפכו להורים, לסבים ולסבתות,  עם ילדים, נכדים ונינים.

וכך, ברגע אחד, האחריות לסיפור ההיסטורי, של העם שלנו, עוברת אלינו. הדור שלא היה שם. המחויבות שלנו לשאת את הלפיד, לדבר, לתעד ולספר את הסיפורים כפי שקרו באמת, במציאות.

עכשיו, בזמן הזה, אני תוהה מה עובר בראשם של הילדים  של היום. הילדים הרכים שלנו, שנולדו כאן, בארץ שלנו.  במדינת ישראל. אלה שזוכים, ברוך השם, מהשפע ומכל הטוב והמתוק שארצנו הטובה מעניקה להם. 

הם שנולדו לעולם טכנולוגי עשיר, של משחקי מחשב, כאלה שהופכים מציאות מדומה לכאילו מציאות. על מה הם חולמים? מה הם מדמיינים?

האנושות במבחן הזמן. זה הזמן שלנו: הורים, אחים ואחיות, קרובי משפחה וחברים. במרוץ החיים של כל אחת ואחד מאיתנו, בואו ניקח חצי שעה בלבד, חצי שעה אמיתית - לא וירטואלית, מעולמם העמוס במידע של הילדים ונספר להם, פשוט נספר להם את סיפורי הגבורה של הילדים של פעם.

לצערנו ולכאבינו, ניצולות וניצולי השואה, אלה שהיו פעם ילדים, הולכים ומתמעטים. הזמן לא פוסח גם עליהם.  כל עוד הם כאן איתנו, יש לנו מחוייבות מוסרית להקשיב להם. בואו ניתן לילדים ולבני הנוער לשמוע אותם, לגעת בהם, להרגיש אותם ולחבק את גופם. 
לרגע אחד, במציאות. על אמת. אחרי הכל, העם שלנו ניצל מהשמדה. את זה, אולי בלתי אפשרי להסביר לילדים של היום, אבל חובה לעשות זאת.  במציאות אחרת, לא היינו פה. כולנו.

אז בואו ביחד ננצור את הזמן. נדבר ונספר, נזכור ונזכיר. זה קרה לעם שלנו, בעולם שלנו. רק לא בזמן שלנו. 
זה התרחש במציאות, לא בדימיון. זה הזמן ואנחנו,  אנחנו והזמן!''.

​​​​​​​
תלמידי מקיף ג' העלו את ההצגה ''הו מאדרה'' (צילום: עיריית ב''ש)

הבוקר (חמישי, 2/5) באנדרטת השואה הסמוכה לבית "יד לבנים", נערך טקס זיכרון לשואה ולגבורה בביצוע תלמידי בית הספר התיכון מקיף א'. בטקס הוצגה המסכת "המלחמה שבתוך המלחמה" . אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה הופקו על ידי המחלקה לאירועים בעיריית באר שבע.





במקביל, מעל ל-160 בתים ברחבי באר שבע פתחו  את דלתם ואת סלונם ומקיימים ערבי "זיכרון בסלון", בהם שומעים עדות, משתפים ודנים על מהות זיכרון השואה בחברה הישראלית היום. (לפרטים).


וידאו: השיר ''חי'', בביצוע ניצולים ובני משפחותיהם, חלק מפרויקט ''זיכרון בסלון''

במערכת החינוך בבאר שבע וברחבי הנגב נערכים טקסי זיכרון בבתי הספר וברשויות בהשתתפות תלמידים ומפגשי תלמידים עם ניצולי שואה.

בין הפרויקטים השנה: תלמידים כתבו שירים בעקבות המסע בפולין. בתי הספר מהמחוז שתלמידיהם שלחו שירים לפרויקט: מקיף ג' - באר שבע, מקיף שלאון בקריית גת, תיכון חדש ע"ש רבין בקריית גת, ביה"ס שער הנגב, מבואות הנגב בקיבוץ שובל ומקיף עירוני א' באשקלון.

"לכל שם יש נר" – יוזמה במסגרתה אלפי תלמידים ידליקו נר זיכרון להנצחת זכר הנספים בשואה.
"השביל המחבר בין יד ושם להר הרצל" – כ-6,000 תלמידים מכל הארץ יצעדו לזכר ניצולי שואה שנפלו במלחמת העצמאות וינציחו  את פועלם,"חמ"ד ועד" - תלמידי תיכון מלווים ומתעדים סיפורים אישיים של ניצולים, כמדי שנה יפיק וינחה צוות מחוז הדרום את הטקס השנתי לעובדי המדינה בקריית הממשלה בבאר שבע.

סיור הנצחה "הנצר האחרון" - כ- 1,200 תלמידי של"ח מהדרום יצעדו בעקבות 19 חללי נצר אחרון הטמונים ברחבי המחוז, שנפלו במלחמת השחרור, שרדו את השואה ואין להם שארים מקרבה ראשונה.


תלמידים בפעילות של משרד החינוך לקראת יום הזיכרון (צילום: דוברות משרד החינוך)

שר החינוך, נפתלי בנט: ״בשנים הקרובות עדותם החיה של ניצולי השואה תלך ותיעלם. האחריות להנחיל את הזיכרון תהא עלינו, ומקורה בחינוך. זו משימה לאומית ראשונה במעלה. כבן למשפחה ששרדה את תלאות השואה, אני מכיר מקרוב את סיפורי הזוועה ורואה חשיבות לאומית בהנחלת המורשת לדורות הבאים. מצער לראות גם היום, 70 שנים לאחר שקמה מדינת ישראל, תופעות של הכחשת שואה ואירועי אנטישמיות הולכים וגוברים, כמו זה שאירע בתחילת השבוע בקליפורניה. אנחנו מאוחדים כנגד קולות אלימים וקיצוניים מעין אלו, ונישאר כך גם בעתיד. מדינת ישראל היא ההוכחה הגדולה ביותר לניצחוננו. יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך״.
מנכ"ל המשרד, שמואל אבואב: "ביום החשוב והכואב הזה, אנו מעלים על נס את הזיכרון הלאומי, את שליחותנו החינוכית לספר לדורות הבאים את מאורעות השואה ואת חובתנו המוסרית לנספים ולניצולי הזוועות שחיים בקרבנו. אנו מצווים לשמר את הזיכרון. להמשיך ולעודד תלמידים לצאת למסע לפולין, ללוות את תלמידנו ל"יד ושם" ולאתרי זיכרון, להדליק עם תלמידנו נרות זיכרון, במסגר הפרויקט "לכל שם יש נר", ולקיים טקסים ועצרות".

מנהל מחוז הדרום במשרד החינוך, רם זהבי: "מערכת החינוך מתייחדת עם זכרם של מיליוני היהודים שנספו בשואה האיומה. ניצולי השואה ששרדו את הזוועות ושמספרם מתמעט מיום ליום, הם העדות החיה היחידה. עלינו כחברה לעשות כל שניתן כדי לשמור על כבודם ולשמר את הזיכרון על ידי עדותם. תלמידי מערכת החינוך, המתעדים את סיפורי השואה והגבורה מסייעים בשימור הזיכרון הלאומי. דרך סיפורי החיים לומדים התלמידים על חשיבות ערכי האנושיות וההגינות, אהבת האדם והדמוקרטיה וכן על החובה האנושית לא להיות אדישים כלפיי גילויי שנאה. יהי זכרם של הנספים ברוך".

תגובות

End of content

No more pages to load