• 16 יוני 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

משבר התעסוקה בנגב: המצב מחמיר, אך ממשלת ישראל לא מתערבת

הנגב משלם היום את מחיר ההזנחה: בכלכלת המאה ה-21 בישראל יזמים כבר לא מעוניינים בעובדי לואו טק ישראליים, כי הוא יכול למצוא כאלה ברבע מחיר בירדן, טורקיה או הודו.

נזרקו לרחוב. עובדי חרסה באר שבע (צילום: דוברות ההסתדרות)

משבר התעסוקה בנגב הולך ומעמיק: עובדי חרסה פנו לבית המשפט בבקשה למתן צו פירוק למפעל שלהם, שיבטיח כי יקבלו את פיצויי הפיטורין. מפעל פיניציה ירוחם מצוי אף הוא בסכנת סגירה. אליו מצטרף עתה מפעל אמיליה, (קרליין לשעבר) המעסיק כ-250 עובדים. 

ב''אמיליה'' התחושות בקרב העובדים קשות: ''המפעל עובד ועובד יפה, אבל היום התחרות קשה והעובדים, לפחות חלקם, לא הפנימו שלא ניתן לבוא בדרישות ללא גבול. הייבוא מתחרה בנו, ללקוחות אין סבלנות. לא תספק מהר ובמחיר מוזל, יילכו למישהו אחר''.  יש בין העובדים, הטוענים כי כוונת הפיטורים הינה אצמעי לחץ עליהם, כדי שיתמנו את הדרישות שלהם, אך עובדים אחרים רואים בכך איום ממשי על פנסתם.

בדיווח לבורסה, שפורסם היום, ציינה החברה: ''בהמשך לכתבות שפורסמו בכלי התקשורת, החברה מבקשת לעדכן כי אמיליה קוסמטיקס בע״מ (להלן: "קוסמטיקס"), חברה בת בבעלות מלאה של החברה, בוחנת אפשרות של סגירת אתר קוסמטיקס בירוחם וסיום פעילותו, אולם נכון למועד הדוח טרם התקבלו החלטות בדירקטוריון קוסמטיקס ובדירקטוריון החברה בדבר סגירת האתר בירוחם.   יודגש כי הבחינה היא אך ורק ביחס לאתר קוסמטיקס בירוחם, ואינה מתייחסת ליתר אתרי הייצור של קוסמטיקס ויתר אתרי החברה''. אם ייסגר מפעל אמיליה, 250 עובדים בירוחם עלולים להישאר ללא תעסוקה. 

בבאר שבע, עובדי חרסה כבר לא מדברים על הצלת המפעל, אלא על הצלת הפיצויים שלהם. בהנחייתו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד, הוגשה על ידי באי כוחה ההסתדרות עורכי הדין גלילה ואלון הורנשטיין, ובשיתוף עם נציגי ההסתדרות במרחב הנגב וועד העובדים - בקשה דחופה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, למנות מפרק זמני למפעל חרסה.  דיון בנושא אמור להתקיים ביום ראשון.


וידאו: הפגנת עובדי חרסה מול משרדי החברה (צילום: דוברות ההסתדרות)

בבקשה דחופה למינוי מפרק זמני במעמד צד אחד, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מציינים באי כוח העובדים כי ''ללא התערבותו המיידית של בית המשפט הנכבד יש חשש להברחת נכסים, עשיית שימוש בקניין הרוחני של החברה ובציוד החברה לצורך פיתוח ופתיחת המפעל בטורקיה, סתימת הגולל על פעילות מפעל החברה וגדיעת פרנסתם של העובדים, עובדי קבלן ובתי אב נוספים באזור באר שבע, הקשורים למחייתם בפעילות המפעל'''.

עובדי חרסה הפגינו גם הבוקר, זה היום השלישי, בכניסה למפעל בבאר שבע ובכניסה למפעל חברת האם, חמת, באשדוד. מחוץ למפעל בבאר שבע ישנו אוהל מחאה שבו שוהים העובדים, אשר נותרו בחוסר ודאות לאחר שלפני מספר ימים קיבלו מכתבי פיטורים.

מוקדם יותר השבוע, מסרה קבוצת חמת, בעלי חרסה: "החלטת החברה לסגור את מפעל חרסה בבאר שבע נעשתה בלב כבד. בשנים האחרונות השקיעה חמת סכומים משמעותיים במפעל במטרה לשפר את יכולות הייצור אך על אף השקעות אלו המפעל המשיך להתקשות אל מול התחרות הקשה, ביטול המכסים ופתיחת השוק ליבוא מטורקיה. חרסה הציגה נחיתות ייצור ונכנסה להפסדים עמוקים. לא היה מנוס מסגירתו של המפעל. אנו שיתפנו את העובדים בנושא, אנו כואבים את כאבם של העובדים ומבינים, נתמוך בעובדים נעשה את מירב המאמצים למצוא להם מקומות תעסוקה. לקבוצת חמת עוד שלושה מפעלים המעסיקים 400 עובדים, נמשיך להשקיע בתעשיה הישראלית ולהרחיב את המפעלים הקיימים ולייצר בישראל. המו"פ של חרסה ימשיך לפעול מישראל.

 לא תעסוקה, לא ביטחון, לא בריאות: המשבר הקשה של הנגב מחריף

המשבר התעסוקתי בנגב אינו נוגע רק לעובדי המפעלים, בהם רבים המועסקים עשרות שנים באותו תפקיד. המציאות התעסוקתית מחוץ לאיזור המרכז, המחסור בתעסוקה איכותית והיעדר אופק קידומי, תוקעים את העובדים באותו תפקיד, בשכר נמוך, לעיתים נמוך משכר מינימום. כשנופלת החלטה לפטר, לעובדים אין חלופות. הם נפלטים למציאות אזכרית ומגלים כי רמת הכשרתם כלל לא מתאימה למאה ה-21. בגילאי 50 פלוס, המיומנויות שלהם דלות, מאחר ואיש לא דאג לקידומם. יש מקרים בהם העובדים אף צריכים להלחם על מימוש זכויותיהם, במאבק ארוך ומתיש. אחרי עשרות שנות עבודה, אותם עובדים נזרקים לעמוד בתור בשירות התעסוקה, אבל גם זה לזמן מוגבל. בישראל דמי האבטלה משולמים למשך 175 ימים. באירופה משך תשלום דמי האבטלה נע בין לפחות חצי שנה ועד ל-3 שנים. דמי האבטלה עומדים על כ-60 אחוזים מהשכר ההממוצע בשנה האחרונה. במקרה של עובדים בשכר מינימום, מדובר בסכום זעום. 

מרבית המובטלים המבוגרים גם יכלו את דמי האבטלה שלהם. ובמפת התעסוקה הנוכחית - עובדים רבים המועסקים כפרילנסרים בחלקי משרות, יימצאו את עצמם בלי כלום - בלי פיצויים ובלי אפשרות לתבוע אבטלה. 

​​​​​​​
עובדי חרסה מפגינים (צילום: דוברות ההסתדרות)

טל אוחנה ראש מועצת ירוחם, התייחסה למשבר התעסוקה בדרום ובירוחם: "אכן ימים מאתגרים לנגב, אנחנו פועלים מול יזמים מהארץ והעולם להקים תעשיות טכנולוגיות, שתאפשרנה שכר גבוה ויציבות תעסוקתית. זה העתיד של ירוחם, נדרש כאן Game Changer משמעותי. ביכולתה של הממשלה לפתח סל הטבות מותאם, כפי שעשתה בקריית גת עם אינטל. המשבר הזה חייב להיות מנוהל אסטרטגית וזה עיקר העיסוק שלנו כיום".

ח"כ מאיר כהן ממפלגת "כחול לבן", בעבר שר הרווחה וראש עיריית דימונה, התייחס למשבר התעסוקה בדרום: "מצער מאוד מה שקורה בדרום, ממילא מצב האבטלה בדרום גבוה ביותר מפי 2 מאשר במרכז, אני מצפה מממשלת המעבר, לפעול באופן מידי ולהתערב במשבר בפניציה. סיירתי שם לפני שנה עם חברי אלברט לוי ומדובר בסכנה ממשית. אני רוצה להזכיר לראש הממשלה, אלה החיים עצמם, ראוי שיוריד את עיניו לכיוון העובדים האלה שחוששים לביתם. עם חזרת הכנסת לפעילות, נכנס את הוועדות הרלוונטיות ונשים את המשבר הזה על שולחנה של כנסת ישראל".

אבל התעסוקה היא רק אחת הבעיות של הנגב. לא רק עוטף עזה - היום אלו כבר באר שבע, אשדוד ואשקלון, שנתונות תחת איום הרקטות ובלוני התבערה. כל סבב לחימה אינו רק רקטות עפות על היישובים, כי אם גם אובדן ימי עבודה. הפיצוי לא תמיד מגיע או שהוא חלקי. הממשלה לא ממהרת להכניס את באר שבע ליישובי קו העימות, או ליצור כלים שיעודדו יזמים להשקיע בנגב. הסיבה העיקרית: מדובר בעלות תקציבית גבוהה. לנגב אין מכפיל כוח לבוא בדרישות וממילא, תמיכת הנגב במפלגות המרכיבות את הקואליציה מובטחת בכל תנאי.

תגובות

End of content

No more pages to load