• 23 יולי 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

בשבוע בו מתחדשות הפגנות יוצאי אתיופיה - זוכרים את מהומות ב''ש

התקשורת מרבה לעסוק השבוע בקווים המקבילים בין מהומות ואדי סאליב, שפרצו לפני 60 שנה, לבין הפגנת יוצאי אתיופיה. מעטים זוכרים את המהומות שפרצו בבאר שבע ביולי, 1959- וכיצד דוכאו באכזריות על ידי השלטון

העולה עם הטוריה, עצורי ב''ש, שוטר עם אלה: המחאה והדיכוי (צילומים מתוך הארכיון המקוון של ''העולם הזה'' - הזמין לעיון הציבור)

כולם זוכרים השבוע את מהומות ואדי סאליב, שפרצו השבוע לפני 60 שנה, אחרי ששוטר ירה בעולה ממרוקו בחיפה, רק משום שהשתולל בבית קפה. מעטים זוכרים את המהומות בבאר שבע, שהתרחשו ביולי 1959, על רקע המצוקה והקיפוח של עולי מרוקו בעיר. עיתונות הימים ההם, שישרה קו עם הממסד, סיפרה בין השורות, כי בבאר שבע היה קל יותר לדכא את המהומות, בגלל ריחוקה מתל אביב.

ככל הנראה, מעט השתנה בחברה הישראלית: 60 שנה אחרי מהומות באר שבע, אמורים לצאת יוצאי אתיופיה לסבב נוסף של מחאה, גם בבירת הנגב. יש קווים מקבילים בין מחאת באר שבע של 1959, לבין זו של 2019. הכאב של יוצאי אתיופיה הוא אמיתי. היחס של החברה למפגינים אז ולמפגינים היום כמעט זהה. רבים מנסים להדביק ליוצאי אתיופיה את אותן התוויות שהודבקו למפגיני באר שבע לפני 60 שנה. אלה ואלה דורשים ודרשו שוויון. אלה ואלה יצאו ויוצאים כנגד יחס מפלה על רקע עדתי. את שניהם ניסו לתייג כפראי אדם וכנגד שניהם יש הדורשים לנהוג יד קשה.

בזכות המאבק של פרוספר בן גיגי ז''ל לפני 60 שנה התחילו להתייחס לבעיות של יוצאי צפון אפריקה בבאר שבע. בזכות מאבק יוצאי אתיופיה אולי יתחיל להשתנות משהו ביחסו של הממסד הישראלי כלפיהם.

פרוספר בן גיגי הקדים את זמנו. יחד עם חבריו, זרע את זרעי המאבקים החברתיים. הוא שילם מחיר יקר - ומן הראוי לזכור אותו, במיוחד בימים אלה, ללמוד וללמד את מאבקו ואת תרומתו לצדק חברתי בבירת הנגב. אולי הגיע הזמן שמישהו יבקש מאותם ראשונים סליחה, על היחס שקיבלו מן הממסד דאז.

צפו בנאום המרגש: ויקטור אלוש ז"ל, פנתר שחור ולוחם חברתי, נושא דברים בערב תשעה באב 1997 באתר האבנים הצבעוניות בשכונת הקטמונים.  (צילום: צביקה ווקראט, עריכה: ראובן הרמתי, הפקה:שלמה וזאנה)
​​​​​​​


לפני 60 שנה: המפגינים בב''ש תוייגו כ''רועי זונות'', הציבור בלע את הסיפור שמכרו לו הפוליטיקאים

מארגני ההפגנות בבאר שבע צוירו כ''שייכים לעולם התחתון''. בין העצורים היו ארבעה ילדים, שנשלחו אף הם לכלא. המשטרה הזרימה מאות שוטרים לעיר, כדי לדכא ביד קשה, כבקשת הממשלה, את המתפרעים. מקורות עלומי שם במשטרה מיהרו לספר לעיתונאים כי המפגינים הם ''רועי זונות'' ו''אנשי פשע''. חלק מהעצורים נשפט במשפט בזק. השלטון עשה הכל ליצור דה-לגיטימציה למי שהעזו להפגין נגדו וגם טענו כי מנחם בגין עומד מאחורי הפרות הסדר וכי המפגינים הם ''פראי אדם'' ו''פושעים''.

המהומה ב''כסית'': אחד המפגינים נתפס על ידי ההמון (מתוך גיליון מעריב, יולי 1959 - ארכיון עתונות יהודית)

המהומה ב''כסית'': אחד המפגינים נתפס על ידי ההמון (מתןך גיליון מעריב, יולי 1959 - ארכיון עתונות יהודית)


60 שנה אחרי אותו שבוע סוער בבאר שבע, שפרץ בעקבות ואדי סאליב, נדמה ששום דבר לא השתנה. המחזה הוא אותו מחזה, צריך רק להחליף רק את שמות השחקנים. האיזכורים על מהומות באר שבע בעיתונות דאז לא רבים, למעט ב''העולם הזה'' שערך אורי אבנרי ז''ל. גם איש לא טרח לערוך דיון ציבורי במה שקרה בעיר, מלבד אורי אבנרי. הרוב העדיפו להצמד לנראטיב של משטר מפא''י, בעיקר מי שהשתייכו למעמד הביניים והגבוה בבאר שבע. מעטים גילו אמפתיה לגיבורי המהומות ההם. בפרספקטיבה של שנים, הם אכן היו גיבורים. להכיר את סיפור המהומות יעזור לכולנו לא לחזור על שגיאות העבר.

השוטר ויקטור אלוש לא יכל לעמוד מנגד לכאבם של המפגינים – הצטרף אליהם ופוטר

''אבא שלי, ויקטור ז''ל היה שוטר בתחנת באר שבע'', מספר יהודה אלוש, בנו של מייסד תנועת ''הפנתרים השחורים''. ''אבא שלי הזדהה עם המפגינים וזה עלה לו במקום העבודה. הוא פוטר מהמשטרה''.  לויקטור הייתה משפחה גדולה לפרנס, אך הוא לא בגד באידיאלים שלו לטובת משכורת נוחה. אחרים, אף כי לא היו במצב כלכלי טוב יותר מאלה שיצאו במחאה, העדיפו לשתוק ועמדו מהצד. הממשלה התכנסה לישיבת חירום בגלל מהומות באר שבע. לעיר הוזרמו כוחות רבים לדכא את המהומות. מטוסים הועלו לפטרל בשטח מעל העיר. באמצעים הטכניים של אז, ספק אם מטוס בגובה מאות מטרים יכול היה להבחין במפגין בודד בלילה באר שבעי לא מואר במיוחד, אבל רעש המטוסים ומאות לובשי מדים עשו רושם אדיר, הרבה יותר מאותו ילד שנעצר במהומות ונשפט למאסר בפועל – רק בגלל שהעיז לתת ביטוי כואב למצוקתו.

מתוך ''העולם הזה'', יולי 1959. (הארכיון המקוון של העיתון, הזמין לעיון הציבור)



האווירה בבאר שבע הייתה מתוחה הרבה לפני אותו חודש יולי גורלי. העיר הייתה עיר עולים, שהפרנסה בה היה בה בדחק רב והיו בה פערי מעמדות בין העולים מצפון אפריקה, לבין העולים הוותיקים יותר, ממצרים ועירק וגם מפליטי שואת אירופה. העולים מצפון אפריקה רוכזו בשכונות דחוסות, קשות. לעולים מצפון אפריקה לא הייתה דריסה רגל בעמדות הניהול והפוליטיקה. הם הועסקו בעיקר בעבודות דחק. היו ''המסודרים'', המקורבים לשלטון, היו ה''אשכנזים'' או ה''ווזווזים'' והיו ''המרוקאים'' או המזרחיים''. אם שלטון מפא''י חשש ממשהו, זה ממרי אזרחי. כל שלטון מפחד מאזרחים קמים עליו ונגדו. בשנת 1959 לא היו רשתות חברתיות. הממשלה יכלה להשתיק כל מחאה, במיוחד בעיר רחוקה מתל אביב. 60 שנה אחרי, המידע אודות מהומות באר שבע אינו רב. מחקר מרתק של שני בר און-ממן מאוניברסיטת בן גוריון שופך אור על אירועי המחאות ההן.

מהומות באר שבע פרצו כעשרה ימים אחרי אלה בואדי סאליב. על פי עיתון ''דבר'', המהומות התחילו כעימות בין המפגינים לבין יושבי קפה ''כסית'' בבאר שבע, ששכן בפסג' ''שרול'' בעיר העתיקה (קק''ל פינת הרצל, מטר מהמשטרה). בבית הקפה ישבו ה''מי ומי'' של באר שבע. הנחשבים של העיר, המקורבים למפא''י ואנשי המנגנון. עם רדת הערב וההפגונה בחום הבאר שבעי, הגיעו מספר מפגינים, וקראו לעברם ססמאות, שעניינן קיפוח עדתי ומצוקה. המפגינים הפכו כמה שולחנות ושפכו כמה כוסות קפה. העימות הזה התפשט למוקדים אחרים בעיר העתיקה. בעיקר נשברו חלונות ראווה של עסקים והועלתה מכונית אחת באש.   

ישיבת החירום בממשלה - בגלל המהומות בב''ש (מעריב - יולי 1959)

המשטרה תייגה את המפגינים כבעלי עבר פלילי, אף כי מוביל המחאה היה ממשחררי העיר

למחרת המהומות, התכנסה ישיבת ממשלה מיוחדת. מפכ"ל המשטרה, רנ''צ יוסף נחמיאס, אמר במהלכה: "כ-40 או 50 איש לכל היותר, התאספו אתמול בצורה שעוררה חשש מראש בעיר העתיקה. סמוך לשעה 7 או 7:30 בערב פרצה תגרה בבית הקפה "כסית" ומשם פרצו קבוצות קטנות והתחילו להתפרע בצורת שבירת חלונות ולהתערב בקהל מתוך קריאת סיסמאות בעלות אופי חברתי, סוציאלי ופוליטי: "רק מסדרים את השחורים".

''המשטרה כמובן נכנסה לפעולה... הלא מתפרעים היו הרוב. במשך שעה בערך שמו יד על מרבית המתפרעים... עצרנו 34 איש ביניהם 20 שאפשר לקשור אותם במעשי פשע חמורים, הסתה, חבלה ועוד. 20 אלה ידועים כחומר פלילי, בעלי עבר פלילי בכל הצורות - התפרצויות נרקומניות, עבר פלילי בדרך כלל. עוד יש לציין שהקהל ברחובות עמד מן הצד, ההתפרעויות לא זכו בשמץ תמיכה".

התקשורת של אותם ימים, שהוזנה מ''מקורות יודעי דבר'' ו''מקורבים'', אנשי הממסד והשלטון, שהעתונאים רצו בקרבתם, קיבלו ללא עוררין את התיוג של המפגינים כ''עבריינים''. את המהומות תיאר הממסד דאז כ''פוגרום''. מנהיג המחאה, פרוספר בן גיגי, צוטט כמדבר על ה''ווזווזים, המרוויחים 700 לירות בחודש'' וכמי שדיבר נגד המדינה: ''המדינה הזו, שהפכה אותנו לרועי זונות''. בעדויות בבית המשפט סיפרו נציגי המשטרה על סכנה של הרס ורצח, לא פחות, מצד המפגינים. אחד לאחד, מי בהליך מזורז ומי במשפט ארוך יותר, בהם ארבע קטינים וילדים, נשלחו לתקופות מאסר שונות. המרד דוכא באותה מהירות שהחל. גם אם רבים בבאר שבע הזדהו עם המרי האזרחי ורצו לצאת כנגד הקיפוח, הפחד מהשלטון והמנגנון גבר על הכל.

מתוך עיתון ''חרות'', יולי 1959. (ארכיון עיתונות יהודית)



הממסד, ובעיקר התקשורת שניזונה ממנו, מהירו לתייג את מנהיגי המרד כ''עבריינים'' והקהל בלע את הסיפור בלי לשאול שאלות. האמת הייתה רחוקה:  פרוספר בן גיגי, יליד אלג'יר, עלה לישראל לבדו, כשהיה בן 17 בלבד, במטרה להתנדב ללחימה.  הוא גויס ל'קומנדו הצרפתי'', יחידת חיילים דוברת צרפתית בפיקודו של טדי דיפר. ה'יקומנדו הצרפתי'י השתתף בכיבושה של באר שבע, אך בן גיגי וחבריו ליחידה נאלצו להילחם שנים רבות על מנת שהממסד יכיר בתרומתם של יוצאי צפון אפריקה לביטחון המדינה.

כאשר נכבשה באר שבע, האוכלוסיה הערבית שחיה בתוכה נמלטה ממנה והבתים (הבתים התורכיים של העיר העתיקה) נתפסו על ידי תושבים, בהם בן גיגי, שנהג כפי שנהגו חבריו. אלא שבמקרה שלו הבית נלקח ממנו והוא נשלח למעברת באר שבע, בה התגורר שנים ארוכות, אפילו ב-1959. רק שנים מאוחר יותר אושרה לו דירה בשכונה ד'.

לא צריך להגיע לבית המשפט: שופט ערך משפט בזק למפגינים בבניין משטרת ב''ש

בעקבות המהומות בבאר שבע נעצרו עשרות אנשים. למשטרה לא היו האמצעים להוביל מספר כה רב של עצורים לבית המשפט ומפקד משטרת באר שבע, חיים תבורי, הורה להביא את השופט אליהו נאווי לשפוט את העצורים בתחנת המשטרה.

רק שנים רבות לאחר מכן, הכיר הממסד כי נעשה עוול למפגינים, בין היתר על ידי תיוגם כ''אנשי העולם התחתון'' וגזירת דינם לחודשי מאסר ארוכים, גם של ארבעה ילדים שלקחו חלק בהפגנות. איש לא זכר לבן גיגי את העובדה כי היה ממשחררי העיר ורבים מיהרו לקנות את הסיפור שמכר להם הממסד.

בין הנאשמים בבאר שבע, גם ילדים ונערים (מעריב, 1959)​​​​​​​

בזכות אותן מהומות קיבלו הבעיות של יוצאי צפון אפריקה בבאר שבע הכרה, אם יחלפו שנים רבות עד שכולן קיבלו מענה הולם. בעיקר, טופלו עניינים של תעסוקה ומגורים, אך גם לאחר שנים חלק מהפערים נותרו על כנם.

כותבת שני בר-און ממן בדברי הסיכום למחקר שלה: ''אם כן, מהומות באר שבע היו שיאה של המתיחות החברתית בעיר. הן הוציאו למרחב הציבורי באופן אלים את האפליה של יוצאי צפון אפריקה, ולא אפשרו להמשיך להתעלם ממצוקתם. המרי הופנה נגד יושבי 'כסית' ובכך חדרו השוליים החברתיים והמרחביים של העיר למרחב הציבורי המרכזי. דרישתם הכילה תעתיק נסתר: להיכלל באותו מרחב מעמדי וחברתי, והדגישה את הפערים שאפיינו את באר שבע. מנגד, התגובה לאירועים — הטיפול בגורמים להם והשתקתם — מלמדת על קבוצת הרוב בעיר, שזכתה לניידות חברתית ויציבות בתעסוקה ובמגורים''.  

למחקר המרתק של שני בר-און ממן

לארכיון ''העולם הזה'' - כלי התקשורת היחידי שדיווח ללא מורא וללא משוא פנים, על מהומות ב''ש


תגובות

End of content

No more pages to load