• 20 אוקטובר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

45 יום לבחירות: כולם מדברים על גושים, אף אחד לא מדבר על הנגב

גם בבחירות האלה פספס הנגב הזדמנות ליצור מכפיל כוח שיסייע לו לפתור לפחות חלק מהבעיות שלו. ככה זה היה בארבעת העשורים האחרונים - וככל הנראה, יהיה גם בעתיד

45 יום לבחירות (צילום: דני בלר)

45 יום בדיוק לבחירות וחוץ מסיבובי לחיצות ידיים, אף אחת מהמפלגות הגדולות לא ממש מתעניינת במה שקורה בנגב. לא באפשרות של עימות צבאי קרוב מול חמאס, לא בבעיות החברתיות ובהן אובדן תחושת הביטחון בנגב, ההגירה השלילית או קריסת העסקים. אף אחד לא ממש רואה מה עומד מעבר לפינה - עם כניסת ענקית הקמאונעות אמזון, שעלולה לייתר מתחמי קניות. אף אחד מהפוליטיקאים גם לא מתעניין בפערי השכר, למשרות זהות, בין מרכז ונגב. הפוליטיקאים עסוקים בעצמם ובגודל הגושים שלהם. הבחירות האלה יעלו למשק הישראלי כ-5 מיליארדי שקלים ויש המדברים על כך שעלול להיות סיבוב שלישי - אם גם הפעם הגושים לא ישכילו להקים ממשלת חירום לאומית. 

הינה רשימה של דברים שפוליטיקאים הבטיחו לבאר שבע - לא קיימו: איזור חסר חופשי, נמל תעופה בינלאומי, תעלת מים שתעבור בתוך באר שבע, הקלות במס שיביאו חצי מיליון יהודים מכל העולם, רכב תחתית שתהפוך את באר שבע ללונדון - ואלה רק חלק מההבטחות מהמחצית הראשונה של שנות השמונים, במאה שעברה. במאה הנוכחית, לא היה איש ציבור שלא פמפם את דף המסרים שמעבר צה''ל דרומה יביא ברכה כלכלית לבאר שבע, כמותה לא ידעה העיר מעולם. עד כדי כך היה הצפי לבואם של עשרות אלפי ''חזקים ואיכותיים'', שבבאר שבע לבדה הסכמי הגג דיברו על הקמת 20,000 דירות חדשות תוך חמש שנים. היום כבר ברור, כי בפועל ייבנו הרבה פחות דירות. 

תזכורת: הסכם הגג בבאר שבע נתחם בחודש אוקטובר, 2015. על פי ההסכם, היו אמורות להיבנות בבאר שבע 18,140 דירות חדשות. יעד השיווק עד סוף 2018 דיבר על 10,000 דירות. במציאות, שווקו 4,890 דירות בלבד - פחות ממחצית היעד, 48.9 אחוזים ליתר דיוק - וזה אינו הנתון המדאיג היחידי על מצבה של העיר. 

הבחירות הקודמות, בבאר שבע (צילום: דני בלר)

בסופו של דבר, הבעיות נוחתות על שולחנם של ראשי הרשויות

הרשויות המקומיות בנגב, חזקות ואיכותיות ככל שיהיו, אינן תחליף להחלטות ממשלה, אבל הן בהחלט אוכלות את מה שהממשלה מבשלת. בסופו של דבר בעיות הרווחה, הפשיעה, התעסוקה, הביטחון - כולם מונחים לפתחו של ראש הרשות. בפריפריה שמחוץ לגזרת גדרה-חדרה, אותה פריפריה שעדיין חיה ובועטת ולא נראה שאי פעם תהפוך למרכז, הרשות המקומית היא הריבון הכל יכול. 

דווקא בפריפריה הדרומית היה מצופה כי מפלגות עם מצע חברתי יפעלו בשיא המרץ, לפחות לקראת הבחירות הקרבות. אבל מערכת הבחירות הנוכחית בעייתית: אוגוסט הוא חודש החופשות. ספטמבר הוא חודש ההכנות לחזרה ללימודים ולחגים. 45 יום לפני הבחירות היה צפוי כי מישהו בנגב לפחות יצייץ ציוץ על מצבו של האיזור ויזכיר לראש הממשלה הבא את הבעיות שלא נפתרו, אבל ככל הנראה, זה לא מעסיק אף אחד. 

וידאו: תזכורת להבטחות שלא מומשו - נתניהו מדבר על עוד 100,000 תושבים עד 2019. בפועל - יש הגירה שלילית ((צילום: איתי בית-און, לע"מ)


רק השבוע נערך תרגיל רחב היקף של אוגדת עזה, בסיומו אמר הרמטכ''ל כי השקט הנוכחי מטעה וכי מערכה עלולה לפרוץ בעקבות אירוע נקודתי. סבב הלחימה האחרון הראה כי לחמאס יכולות משופרות וכי הוא יודע לשלוט היטב על הזירה - להעלות ולהנמיך את גובה הלהבות כרצונו וגם להביא את ישראל להעביר לו כל שיבקש. מצב זה מחייב התייחסות אחרת לגזרת ה-40 ק''מ. אלא שאף אחד לא מדבר במערכת הבחירות הנוכחית על הרחבת קו העימות בנגב לגבול ה-40 ק''מ ומיגון כלל הבתים בשכונות הותיקות. אף אחד לא מדבר על מתן הקלות במס ליישובים הלא מבוססים ולמי שיעמוד במבחן ההכנסה בבאר שבע. 

עשרות שנים של הבטחות גרנדיוזיות שלא מומשו

אפילו פרויקט לאומי, העברת בסיסי המודיעין לנגב, בו הושקעו כבר מאות מיליוני שקלים - תקוע וככל הנראה, עומד בפני ביטול. הסיבה פשוטה: אנשי יחידות המודיעין בצה''ל באים מהעילית של החברה הישראלית - חיילים וחיילות מוכשרים, שצמחו בבתי הספר הטובים ביותר בישראל, בעלי כישורים שכל חברת היי טק תהיה מוכנה לשלם עליהם ממון רב. הם נמצאים במעמד פריווילגי להכתיב תנאים. הם רוצים להיות חלק מהאקוסיסטם התל אביבי, בו נמצאות השקחניות החשובות בתחום ההיי טק, בעיר קוסמופוליטית וליברלית, בה יש בה אפשרויות תעסוקה וקידום וגם מערכת חינוך לילדים, שירותי בריאות ברמה גבוהה ועירוניות תוססת.

הגירה לנגב. בינתיים, הבניה הלא מאושרת רק מתרחבת. כפר בלתי מוכר בב''ש, בלב עמק שרה (צילום סלולרי)

לאותו קצין או קצינה ב-8200 יש לו בן או בת זוג שירצו לעבוד בעבודה טובה. על פי נתוני ALLJOBS, השכר בנגב למשרה זהה, נמוך בכ-50 אחוזים בהשוואה למרכז הארץ. מחקרים שעסקו במעבר צה''ל דרומה, מראים כי מי שעובר בסופו של דבר לבאר שבע או הנגב, מעדיף להתגורר ביישובי לוויין מבוססים או בשכונות מבודדות יחודיות לו. אנשי יחידות המודיעין הם עוד יותר פריווילגיים: הם יודעים שהם במעמד להציב תנאים ולדרוש דרישות, כאלה שהעיר באר שבע לא יכולה לספק להם. הם יודעים גם שהכישורים שלהם שווים המון כסף בחברות היי טק מעבר לים. גם הפוליטיקאי האופטימי ביותר יודע שהם לא יקנו את סיפור החוויה המדברית הנדירה או החברה התוססת במגדל מגורים שיתופי ייחודי בלב באר שבע. 

היעדר כוחם הפוליטי של באר שבע בפרט והנגב בכלל לא חדש. היו ניסיונות ליזום התארגנויות מקומיות, כולם כמעט נחלו כשלונות. באר שבע לא מעניינת את הפוליטיקאים, אפילו לא את אלה שבאים מהאיזור. מה שחשוב להם כיום הוא הכיסא. הם יודעים שהם יקבלו את הקולות שלהם גם ככה. דפוסי ההצבעה בבאר שבע ידועים וקבועים. גם המסרים זהים פחות או יותר לאורך מסעי הבחירות: הם כוללים את המילה ''חזק'', ''כוח'', מציינים את ההישגים ובהם המילים ''סייבר'', ''קניונים'' ו''איכות''. 

קצת לפני הבחירות, מגיעים הפוליטיקאים לסיבובי לחיצות ידיים בבאר שבע. קצת שוק עירוני, קצת נשיקות לתינוקות, קצת צילומים עם בני עדה כזו או אחרת, ממש כמו בימי סלאח שבאתי. יש מי שאפילו לא יעשו את זה: לפחות רשימה אחת ירדה לפסטיבל גדול בבאר שבע וחלפה בו בריצה. עוד לפני שאנשים הספיקו להגיד להם שלום, הם נעלמו לתוך הג'יפ היוקרתי ומהממוזג. 

בנגב לא יודעים לדרוש תשובות

אולי הגיע הזמן שהמצביעים יפסיקו להיות כל כך מנומסים ויתחילו לדרוש תשובות. במקום לסמן לייק - ולהפליג בשבחים בתקווה שאולי הפוליטיקאי (ולא מנהל הדיגיטל שלו) ייקרא את הפוסט וייתן לו ג'וב, כדאי להתחיל לדרוש תשובות, אם לא בבחירות האלה, אז לפחות בבחירות הבאות. להתחיל מזה שאם מבטיחים הבטחה, לדרוש להצמיד לה מועד למימוש. הבטחות רבות שניתנו לנגב התבררו כלא ניתנות למימוש, כי לא היה להם מקור תקציבי או כי מלכחתילה היו מופרכות. 

במקום לדבר על חזונות נעלים, צריך להתחיל להפריט את ההבטחות לדברים בסיסיים יותר: מיגון הולם לקראת המלחמה הקרובה הבאה. הגברת תחושת הביטחון בבאר שבע. להבטיח שכל מי שמועסק בעיר יקבל לפחות שכר מינימום. עוד לפני שרצים להביא עשרות אלפי תושבים חדשים לנגב, אולי כדאי לדאוג למי שגר כאן? הרי האלפים האיכותיים והחזקים לא באו - וככל הנראה גם לא יבואו. במקום חזונות גדולים, שלא מתממשים כבר עשרות שנים, אולי כדאי לדבר על חזונות צנועים יותר, כמו להבטיח שפרנסתם אלפים לא תקרוס ברגע שענקיות הסחר ייכנסו לישראל וירמסו את המודלים הכלכליים הנוכחיים. כדאי אולי גם לדבר על מהלך שיאפשר למגן את הבתים בשכונות הישנות, לאור התחזקותו של חמאס. כדאי אולי לחשוב על תמריץ למעסיקים  בבאר שבע  בצורה של הקלות מס. עד שזה לא ייקרה, הנגב ימשיך להתחנן תחינות מנומסות ולהפליג בשבחים מביכים.

מעריב, 10/06/1986 - נמל תעופה בנגב? כבר 33 שנה מחכים - וכלום לא קורה​​​​​​​

יש בנגב נוהג פסול, על פיו אזרחים אכפתיים, שמעלים לרשתות החברתיות נושאים חשובים, נדרשים למחוק אותם על ידי כל מיני גורמים, כי ''הם מביישים ומשחירים את פני העיר''. זה לא מעלים את הבעיות, אלא מעצים אותן.  בעידן של רשתות חברתיות, כבר לא ניתן לא להסתיר מידע ולא להשתיק אנשים. הכל צף בסופו של דבר.
​​​​​​​
עוד 46 יום אנחנו עלולים לקום למציאות של סיבוב שלישי

השבוע היו מי שדיברו על אפשרות של סיבוב שלישי, אחרי שגם אחרי ה-17 בספטמבר אף אחת משתי המפלגות הגדולות לא תצליח להקים ממשלה. זה לא מצב בלתי סביר, גם אם נתניהו ישלוף ברגע האחרון משפט מחץ בו המילים ''עמותות השמאל'' ו''סכנה''. לשני הגושים הגדולים אין כרגע רוב. לשון המאזניים הוא אביגדור ליברמן. דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הקולות ההולכים וגוברים בציבור הערבי, שלא רוצה לשבת באופוזיציה, אלא לקחת חלק במשחק, בדיוק כפי שעושה הציבור החרדי.  גם בקרב הציבור הערבי הנגב רוצים תשובות, בעיקר בתחום הביטחון האישי, התעסוקה והבניה. בנגב נוספים מדי שנה 3,000 מבנים בלתי חוקיים, מבלי שאיש יעשה דבר. ניסיונות הסדרה כשלו זה אחר זה, אך הגידול הדמוגרפי עושה את שלו וגם שתושביה הבדואים של הנגב דורשים פתרונות ולא ססמאות. הם רוצים פרנסה, חינוך, איכות חיים, קורת גג, ביטחון, בריאות ורווחה.  המוצא היחידי מהסבך הוא ממשלת חירום לאומית, בו חברות שתי המפלגות הגדולות והן אלה שיכתיבו את קווי היסוד. 

אבל גם ממשלה כזו צריכה לקחת בחשבון את המשבר המתפתח בנגב ולתת לו תשובות מהירות ומציאותיות. לקחת בחשבון שיש הגירה שלילית, שיש בעיה לעסקים לשרוד, שמסוכן לנסוע בכבישי הנגב ושהאיזור כולו נתון לאיום ביטחוני הולך וגובר. במקום לעשות ריצת לילה בפסטיבלים, כדאי למועמדים לעצור ולדבר עם האנשים. כי לא מספיקים סלפי וחיוך, כי גם אם איש הביטחון או היחצ''ן יהדפו את הקהל או את התקשורת, הבעיות של הנגב יהיו כאן גם אחרי ה-17 בספטמבר ואולי גם אחרי הסיבוב השלישי.
​​​​​​​

תגובות

End of content

No more pages to load