• 21 אוקטובר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

עמק הצבועים: התערוכה המרתקת של צלם הטבע עוזי דגני

תושבי נאות לון מכירים את הצבועה בת שבע, שנצפית בשכונה מדי פעם. עוזי דגני עוקב שנים אחרי בעל החיים המרתק הזה, חיה מוגנת שיש לה תפקיד חשוב בטבע - ועכשיו מציג תערוכה שמספרת את סיפורו

3 גורי צבועים (צילום: עוזי דגני)

תעשיית הקולנוע מציגה אותם כבעלי חיים רעים ותככניים, בני האדם פוגעים בהם בשל כך, בשילוב עם אמונות טפלות, אבל הצבוע המפוספס הינו חיה מרתקת, שרואה איך בני האדם משתלטים על בתי הגידול ודוחקים את הטבע. בתערוכה בקפה לולה, עוזי דגני מציג את התוצרים של מסע תיעוד שארך 4 שנים ונמשך גם היום ומבקש להעלות את המודעות לשמירה על הצבוע המפוספס בישראל, ערכי הטבע שנותר והגבול הדק עם העיר תוך שנותן טיפים ומסייע לאחרים בצילום.

ב-22 בספטמבר, בשעה 20:00, תיפתח בקפה לולה (סמילנסקי 13) בבאר שבע, תערוכת הצילומים ''עמק הצבועים'' של צלם הטבע עוזי דגני. הצילומים בתערוכה מתעדים לראשונה תיעוד נדיר של הצבוע המפוספס בנגב, במצבים שונים.

צילום: עוזי דגני

בתי הגידול של הצבועים הולכים ונתפסים על ידי בנייה עירונית, יוצרים אצלם בילבול, מצמצמים את מרחב המחיה של בעל החיים המיוחד הזה, שלמרבה הכאב מוצג בסרטי הילדים בקולנוע כ''רע'', בעוד שאצל בעלי החיים אין ''רוע''. רוע הוא מושג אנושי וייחודי לבני האדם בלבד. לצבוע יש יצר השרדות, יצר אימהות וחושים מחודדים לשרוד בטבע. הוא לא ''רע'', אלא בעל חיים מיוחד עם תפקיד חשוב בשמירה על הסביבה ועל האיזון האקולוגי. 

עוזי דגני, הינו צלם טבע אוטודידקט: למד לצלם בחושיו הטבעיים, כפי שלמד להתקרב לצבועים ולתעד אותם וכפי שהצבוע חי את חייו. הוא עבד כצלם עיתונות במקומונים ''כל-בי'' ו''זמן הנגב'' של מעריב, שנסגרו ב-2013, ובמקביל החל לצלם צילומי טבע, כשבאחת הפעמים הוא פגש בצבוע המפוספס בנגב. הצבוע הקסים אותו והוא נשאב לתצפיות שנמשכו לעיתים ימים שלמים בשטח המדברי. 

המפגש הראשון עם הצבועים אירע לפני 4 שנים:  "בתצפית הראשונה התמקמתי באזור בו היתה לי תחושה והבנה שאני נמצא במקום הנכון. לאחר המתנה ארוכה מאוד שנמשכה שעות, ברגע אחד שמתי לב לקצה אוזן שבצבצה בין קפלי האדמה, לרגע חשבתי שאני מדמיין. לאחר זמן מה, יצא צבוע מהמאורה התחלתי לבהות בו תוך כדי הרמת הלסת שלי מרצפה . החוויה היתה כה עוצמתית עד שברגעים הראשונים עצרתי כדי לעכל אותה ורק לאחר כמה דקות הרשתי לעצמי להקליק. הצבוע לא ראה אותי והתנהג בטבעיות, כמה דקות לאחר מכן  צבוע שני יצא מהמאורה.  התרגשותי היתה כפולה ולאחר שניות בודדות יצא צבוע שלישי. הרגע הזה שבו מולי יושבים שלושה צבועים מפוספסים לא נתפס בהתחלה ולא הבנתי את המשמעות, את גודל האירוע וערכה של התצפית. 
לאחר מכן צילמתי כארבעה גורים בני חודשיים עד ארבעה חודשים ביחד בכמה הזדמנויות שונות.

צילום: עוזי דגני

תערוכה זו היא תחילתו של מסע הסברה לחשיפה ולשינוי תדמיתו של הצבוע המפוספס בפרט ושמירה על חיות הבר''.
''בטבע אתה צריך להפוך לבלתי נראה. אתה לא מתערב במה שקורה בטבע. אסור שבעל החיים יראה אותם או יחוש בך. אתה מסתווה, משתמש בעדשות ארוכות טווח בשילוב מכפילים , יושב בשקט, שם את הטלפון על שקט, לא זז. אתה לא מזרז את בעלי החיים או מוביל אותם למצבים. אתה צריך להיות קשוב ולהכיר אותם, את ההרגלים שלהם, את היחסים בין הפריטים בלהקה''.
לזכור ולשנן לעצמך שבטבע אתה אורח לרגע והקליק לעולם לא יהיה על חשבון החיה המצולמת.

-בסופו של דבר זה כמו לצפות בריאליטי, אתה לומד להכיר אותם כאילו היו משפחה, יודע מי שולט, מי עצבני, מי כנוע, מי נחמד...

''זה יותר חזק מכל תוכנית ריאליטי. אתה לומד להכיר כל אחד מהם. לכל אחד ואחת יש אופי. להורים ולגורים. יש להם מרחב מחיה משלהם, יש להם חברים ומתחרים. יש להם סדר יום. יש להם מחזור חיים. צלם טבע מתחבר למה שקורה, אבל הוא נוכח בלתי נראה וכמובן, בלתי מורגש''.

-בבאר שבע, בשכונת נאות לון, אנשים מרבים לדווח על צבועה, שזכתה לשם ''בת שבע'', המסותבבת שם בלילות. חלק משועשעים, אחרים מביעים גועל...

''צבועים מחפשים אוכל ואנשים משאירים אוכל בשפע בחוץ, בין מאכילי חתולים או אנשים שמשאירים לחם או חלה ליד הפח. הבניה בבאר שבע פלשה לאיזורים שהיו פעם בתי גידול של מיני בעלי חיים. בין אם זה נאות לון, או נחל עשן, בעלי חיים לא מבינים מה קורה, למה פתאום כל הבטון הזה משתלט להם על הבית. הם באים לבית שלהם ומחפשים מזון, אלא במקום טרף או חרקים, פגר או תולעים, הם מוצאים פח. הם מבולבלים. תוואי השטח עליו שלטו אבות אבותיהם נכבש והם לא מבינים למה ואיך''.

''אסור לפגוע בצבועים. הם לא תוקפניים, הם חוששים ויתרחקו מבני אדם. אסור לרדוף אחריהם במכוניות. צריך לתת להם את המרחב שלהם. אנשים חשים גועל? כי ככה לימדו אותם, בעיקר בתעשיית הקולנוע, המציגה את הצבוע כבעל חיים רשע ותככן. הוא בכלל לא כך. הוא אחד משומרי הטבע הגדולים, ניזון מפגרים, מנקה את השטח. יש לו תפקיד חשוב ומרכזי בשמירה על איכות הסביבה''.


עוזי נוסע ברחבי הנגב באופנוע שלו, כשעל ראשו קסדה ומצלמת דרך, חלק קטן ממערך התיעוד שלו. בנוסף לציוד הצילום ה''רגיל'' – מצלמות ועדשות – יש לו גם ציוד מותאם לצילומי  טבע ייחודיים. 

התוצאה: תיעוד של הצבוע המפוספס בנגב, כפי שלא נראה מעולם: בתערוכה ניתן לראות את הצבוע המפוספס במצבים שונים, מפהק, אוכל כנף של דיה, רובץ, משחק, שולף קרציה מאוזן צבוע אחר ועוד. את התערוכה אוצרת אמנית באר שבעית כישרונית ומאוד אהובה: בתיה בן איון, ציירת ייחודית שמיטיבה לתאר את העיר באר שבע, אנשיה, צבעיה ובתיה הייחודיים, שגדלה בעיר העתיקה וזוכרת את בירת הנגב בימים שהייתה עיר מדברית קטנה עם פסיפס אנושי נדיר.

עוזי דגני בשטח. לפעמים, צריך לשבת כך שעות, בשקט - כדי שבעלי חיים לא ישימו לב (צילום: איתמר כחולי, מתוך הפייסבוק של דגני)​​​​​​​

קפה ''לולה'', בו מצוגת התערוכה, שוכן ברחוב סמילנסקי, לב לבה של העיר העתיקה בעלת המאפיינים העות'מאניים. הוא אכסניה יותר מנכונה לתערוכה על הטבע השכן, הקרוב ממש לבית. העיר העתיקה של באר שבע היא נכס תרבותי, אשר בשנים האחרונות נעשה מאמץ עילאי לשמר את מאפייניו. ''לולה'' שוכן במבנה עות'מאני שכזה, שומר על החלל הייחודי ועל חזית האבן המסותתת, שנשמתרה למעלה מ-110 שנה, אבן שנחצבה במחצבה בשכונה ד'. רחוב סמינלסקי הוא מהמעטים בעיר העתיקה בו המבנים התורכיים שמורים היטב, כיום הוא לב לבה של התרבות המקומית המתחדשת.

הצילומים בתערוכה עומדים למכירה ותמורתם תשמש לטובת תיעוד חיי הטבע בנגב.

התערוכה תיפתח בתאריך 22/09/2019 בשעה 19:45 ותינעל בתאריך 27/10/2019.

תגובות

End of content

No more pages to load