• 04 יולי 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

מורן סעדון מתחננת לתנאים אנושיים, הממסד מבקש עוד אישורים

משפחת סעדון, המונה זוג הורים וחמישה ילדים, מצטופפת בבית עשוי מעץ, שכלל לא מתאים לאם המשפחה, המרותקת לכיסא גלגלים. הממסד רוצה עוד ניירת, שתוכיח את מה שאפשר לראות בעיניים

מורן סעדון בסלון ביתה, אינה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה (צילום: דני בלר)

הסיפור של מורן סעדון בלתי ייאמן: היא מתחננת למגורים בתנאים אנושיים, אבל הבירוקרטיה נוראית. היא נדרשת להוכיח שהיא מרותקת לכיסא גלגלים, מתבקשת פעם אחר פעם להביא הר של אישורים. בינתיים, היא, בן זוגה וחמישה ילדים מצטופפים בדירה בה הסלון הפך למקום היחידי בו האם יכולה להציב את מיטת חוליה.
​​​​​​​
כשנבנו הוילות האמריקאיות במה שהיום נקרא נחל עשן, לפני 40 שנה, איש לא חשב שיהפכו למגורי קבע. תפקידן הייתה לשרת את הצוותים שבנו את בסיסי חיל האוויר בנגב משך שנים מעטות. הוילות האמריקאיות שימשו את צוותי הבינוי והלוגיסטיקה שהגיעו מארצות הברית לבנות את בסיסים עם נסיגת צה''ל מסיני, בעקבות הסכם השלום עם מצרים. הצוותים גרו בשכונה נבדלת, מבודדת, כדי שלא יווצר קשר כלשהו ביניהם לבין תושבי באר שבע. ''מעבר צה''ל דרומה יפתח את העיר'', אמרו אז. 

וידאו: מורן סעדון מסבירה את מצבה המורכב (צילום: דני בלר)
​​​​​​​

הצוותים עזבו, צה''ל לא בדיוק פיתח את באר שבע, אבל הבתים, בנויים מעץ, נשארו והפכו לקבועים. אחרי 4 עשורים, הבתים מגלים סימנים בולטים של עייפות החומר, בעיקר ריקבון וטרמיטים. בבית כזה, בגודל של מעט יותר מ-60 מטרים, מצטופפת משפחת סעדון: זוג הורים וחמישה ילדים בגילאי 11 עד 18. אם המשפחה, מורן, מרותקת לכיסא גלגלים והוגדרו לה 100 אחוזי נכות. אחד הילדים לקה בפוסט טראומה בעקבות ירי טילים על באר שבע. ההורים אינם יכולים לצאת לעבודה מסיבות בריאותיות. כאשר מורן מספרת על מצבה, היא אינה מסוגלת לעצור את הדמעות. לצידה, ערימה גדולה של אישורים רפואיים המעידים על מצבה. אלא שלא צריך ערימת ניירות על מנת להיווכח במצבה. די היה לנציגי הרשויות בזוג עיניים ולב, על מנת להבין שמורן ומשפחתה צריכים לצאת מהבית שצר מלהכיל אותם, למקום מרווח ואנושי יותר. 

הגשמים האחרונים עשו שמות בקירות הבית, בו מצטופפת המשפחה (צילום: דני בלר)​​​​​​​

''נפגעתי בעמוד השדרה. אני מרותקת לכיסא גלגלים, מבלה חלק מיומי במיטה, נעזרת במתקן הרמה כדי להגיע לשירותים ולמקלחת. אנחנו מאוד מתקשים לתפקד בצורה כזו. חיים בצפיפות, כי רוב הסלון תפוס על ידי המיטה שלי ומתקן ההרמה. בשירותים אין דלת, כי אחרת אני לא כיולה להיכנס. לא לי ולא לילדים יש פרטיות. מה אני צריכה לעשות בשביל להוכיח את מצבי? מה, לא רואים?'', אומרת מורן ופורצת בבכי. אחד הילדים מראה לנו את כיצד קירות העץ נרקבים, במטבח וליד המקלחת.  באחד מסבבי הלחימה הייתה נפילה לא רחוק מהבית והוא לקה בפוסט טראומה, מצב לא נדיר בקרב ילדי הנגב. הוא ישן לבוש בבגדיו, מחשש שתהיה אזעקה, כשהוא מתקלח, הוא דואג שיהיה מישהו שיודיע לו אם יש אזעקה. למשפחה אין ממ''ד וכשיש אזעקה, האם נותרת לשבת במיטה ויתר בני משפחה מחפשים מחסה ובכל סבב לחימה האימה חוזרת על עצמה.

קירות העץ והגבס אכולים מרטיבות (צילום: דני בלר)

''יש לי סכרת, איבדתי את התחושה בידיים, איני מסוגלת ללכת. מה עוד אני צריכה להוכיח לממסד? אנחנו לא דורשים ארמון, אלא דירה אנושית'', אומרת מורן. די לראות את הדירה כדי להבין את המצב. לו לבני הזוג הייתה אפשרות כלכלית לעבור לבית מתאים, היו עושים זאת מזמן. 

המשפחה זקוקה לפתרון ומהר. ביום חמישי האחרון מורן הוזמנה לוועדה, דבר שמאוד קשה עבור מי שנעזר בכיסא גלגלים. היא אזרה כוחות והגיעה. חברי הוועדה, שראו את מצבה במו עיניהם, לא החליטו - אלא שלחו אותה להביא אישור על מצבה, דבר שיכלו לבקש ממנה מבעוד מועד ולא להטריח אותה, במצבה, להתרוצץ ממקום למקום. כדי לדון בעניינה, היא תצטרך להתייצב שוב, עם אישור שיוכיח את מה שחברי הוועדה רואים במו עיניהם.

ממשרד השיכון נמסר כי על מורן להמציא אישורים נוספים על מצבה הרפואי וכשתמציא אישור על רמת תפקודה, יימשך הדיון בעניינה.

מעקב: משפחת סוליימן עדיין מחכה

משפחת סוליימן בת ה-10 נפשות, המתגוררת בדירת 60 מ''ר בשכונה ד', עדיין מחכה לקבל הצעה ממשרד השיכון לדירה חלופית, גדולה יותר, שתתאים לצרכיה. ''ניסיתי להשיג את אנשי משרד השיכון, לו היו מראים לנו דירות או מתקדמים איתנו במציאת פתרון, היינו שמחים'', אומרת אם המשפחה.

קרא עוד באותו נושא:

10 נפשות בדירת 60 מ''ר בשכונה ד': הכאב של משפחת סוליימן


תגובות

End of content

No more pages to load