• 01 יוני 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

עמיעד ואמיר - שני אחים ששמותיהם מסמלים זיכרון ותקומה

אמיר נקרא על שם האחים של סבתו שנרצחו ע''י הנאצים. עמיעד מסמל את הניצחון של העם היהודי. הסיפור של משפחת טאוב, שמתחיל בארץ ישראל, עובר דרך מחנות ההשמדה באירופה ומכה שורשים במדינת ישראל

הסבים בישראל (צילום אלבום משפחתי), רס''מ רועי (צילום: באדיבות דוברות המשטרה)

רס''מ רועי אמיר טאוב הוא נגד המשמעת של המחוז הדרומי במשטרה. אמיר - אלה בעצם ראשי תיבות של אחיה של סבתו, שנספו בשואה: אהרון, מרדכי, יהודית וריקלה הי''ד. רועי הוא בן למשפחת טאוב, שבניה ובנותיה שזורים בתולדות העיר באר שבע. כמו רבים מדור התקומה, תולדות המשפחה שזורים בשואת יהודי אירופה. בשנה שעברה רס''מ רועי סגר מעגל - והשתתף  כנציג מדינת ומשטרת ישראל בטקס לציון יום השואה בפולין וארגן מגן דוד אנושי שהורכב מ-350 קצינים שוטרים ושוטרי מג''ב במחנה ההשמדה בטרבלינקה.

וידאו: מגן דוד שיצרו שוטרי משטרת ישראל במחנה טרבלינקה (צילום: באדיבות דוברות המשטרה)
​​​​​​​


סיפור המשפחה עובר מישראל לדכאו, גטו קובנה, שבדיה, צרפת ועד למגן דוד האנושי של משטרת ישראל בטרבלינקה. לדברי רועי,  זוהי סיפורה של תקומה יהודית.

פרק השואה של משפחת טאוב מתחיל ומסתיים בישראל. בשנת 1936 עלו ארצה באוניה שתי אחיותיה של הסבתא, חיה מרון ע”ה, שהייתה מורה לעברית כבר בגיל 16. היא הגיעה לארץ לראשונה עם אחיותיה בשנת 1936 באוניה. אחות אחת למדה סיעוד בבית החולים הדסה שהיה בי”ס הראשון לאחיות שהוקם בארץ ברחוב בלפור בתל אביב והשנייה הפכה לחלוצה בקיבוץ כנרת. באותה השנה הכירה האחות את דוד, פרטיזן מצ’כיה והתארסה וסבתו של רועי נשלחה אליו מקובנה הרחוקה עם מזוודה מלאה בכלי כסף על מנת לספק את הנדוניה המבוקשת. לאחר חופשת קיץ  שכללה נסיעה ברכבת העמק חזרה לבית משפחתה בקובנה, הפכה למורה בגימנסיה העברית אשר במחזור הראשון שלה למדה המשוררת לאה גולדברג ונקלעה לאימת המלחמה בגטו קובנה.

הורי הסבתא ואחיה נספו בשואה. ''לפני מספר שנים גילינו כי סבתי הייתה נשואה אז וגם בעלה הראשון נרצח. היא עברה הפלה בגטו בעזרת ד"ר נבריסקי, שניצל גם הוא מהשואה עלה לארץ ואשתו שעבדה כאחות יילדה אותי בכפר סבא''.

''בדרך לא דרך שרדה סבתי את הגטו ואת מחנה הריכוז בדכאו ועם השחרור עלתה על ספינה לשבדיה הרחוקה שפתחה את שעריה ל-20,000 ניצולים. הספינה הופצצה ע”י חיל האוויר הרוסי וכך הגיעה סבתי פצועה בנפשה ומלאה רסיסים בגופה לאי לידינגה הסמוך לשטוקהולם''.

''באי לידינגה שהו באותה העת הרב שלמה וולבה נציג ''ועד ההצלה'' והרב בנימין זאב יעקבזון, רבה של שטוקהולם, שקיבלו על עצמם להקים בית ספר לפליטות. סבתי גויס כמורה לעברית ויחדיו שיקם הצוות והשיב לחיק היהדות מאות פליטות יהודיות צעירות שחלקן גדלו בבתים נוצריים והתנתקו מיהדותם. לאחר מספר שנים החלו הבריטים לחלק סרטיפקטים (אשרות הגירה) ואט אט החלו הבנות לעלות ארצה לא לפני שמורתם לעברית תרמה מניסיונה והסבירה כי בניגוד לשבדיה הקרה בארץ הקודש זורחת השמש''.

התקבל לעבודה כרופא בהמלצת הרבי מליובביץ'

''לאחר מספר שנים בשבדיה עברה סבתי לצרפת על מנת לשמש כמורה באחוזה שתרם הברון רוטשילד בפונטנבלו לפליטים ושם הכירה את סבי ד”ר נתן מרון מרקושביץ ז”ל שסיים לפני המלחמה את לימודיו בסורבון נסע לבקר את בני משפחתו בליטא ונקלע לתופת, גם הוא שרד את מחנה הריכוז בדכאו ואף שהה בגטו קובנה מבלי להכיר את סבתי שהייתה אז נשואה טרייה''.

''ב-27 באפריל, 1945, שוחרר ממחנה הריכוז ועם המלצה אישית שקיבל מהרבי מלובביץ (שלמד הנדסת חשמל בסורבון בצרפת וברח לניו יורק ב-1941 ) סבי התקבל לשמש כרופא בכפר של רוטשילד''.

''לאחר שהגיע אישור מליטא כי בעלה אכן נרצח, הם התחתנו כאשר שניים מחסידי חב”ד משמשים כעדים וב-24 באפריל 1948,  הם עלו יחדיו ארצה בעלייה הבלתי לגלית באונית ''פרובידנס'' ועם דרכונים ארגנטינאים מזויפים והקימו משפחה יהודית חדשה. סבי התגייס ישירות לחיל הרפואה וטיפל בפצועי צה''ל במלחמת העצמאות''.

סבתו של אמיר מלמדת בבית הספר לפליטים בשטוקהולם (צילום: אלבום משפחתי)​​​​​​​

''שנתיים קודם לכן זכתה סבתי לשמש כצירה בקונגרס הציוני ה-22 בבזל. בשנת 2014 נבחר אחי עמיעד לשמש כציר וכחבר הוועד הפועל בקונגרס היהודי הל”ז שהתכנס בירושלים הרגשתי את סגירת המעגל של משק כנפי ההיסטוריה היהודית. אנקדוטה מעניינת הינה כי חברי הקונגרס ה-22 קיבלו את ההחלטה הראשונית על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ויציאה למאבק בבריטים ודחו את תוכנית מוריסון גריידי לחלוקת הארץ מה שהוביל להתפטרותו מנשיאות הקונגרס של נשיאה הראשון של מדינת היהודים, ד”ר חיים ויצמן ז”ל שהתנגד למאבק בבריטים על הארץ שלנו שסיפור תקומתה לא תם ולא נשלם''.

''במשפחתנו עובר מדור לדור סיפורו של סבי על משמעות הפסוק מספר יחזקאל ”בדמייך חיי” שהפך למציאותי בגטו קובנה בשנת 1942 כאשר סבי ז”ל אפה בדרך לא דרך מצות בגטו והלך למוסרם לאחיינים הפעוטים שבשל הקור העז נסדקו שפתותיהם ובעת שנגסו החלו שפתיהם לשתות דם יהודי שנזל על המצה הקפואה''.

''סבתי הייתה גם זו שבחרה את שמו של נכדה הבכור, עמיעד, שם שסימל עבורה את הניצחון על הנאצים''.

תגובות

End of content

No more pages to load