בית דפוס בב''ש חויב ב-50 אלף ש''ח, כי סירב לתת שירות ללהט''בים
50,000 שקלים - זה הסכום שבית משפט השלום בבאר שבע פסק כנגד בית הדפוס ''צבעי הקשת'' בבאר שבע, על כי לפני כשלוש שנים, כאשר פנתה האגודה לבית דפוס "צבעי הקשת" בבאר שבע, על מנת להדפיס חומרים לאחווה הסטודנטיאלית הגאה באוניברסיטת בן גוריון. בית הדפוס השיב במייל: "איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!".
בעקבות התגובה, החליטה האגודה למען להט''ב בישראל להגיש תביעה בסך 100 אלף שקל נגד בית הדפוס, בהסתמך על חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. התביעה הוגשה על-ידי המחלקה המשפטית של האגודה למען הלהט"ב, באמצעות עורכי הדין ענת קדרון, אסף חדי כהן ונמרוד גורנשטיין.
בכתב ההגנה טען בית הדפוס כי בעליו הם יהודים דתיים. לטענתם, על-פי ההלכה חל איסור לתת סיוע לקיום עבירות הלכתיות הכרוכות באופי חייהם של הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וקווירים. בית הדפוס הביא חוות-דעת של שני רבנים בכירים, על פיהן חל איסור הלכתי ליצור ולפרסם מודעות אלה.
לטענת בית הדפוס, שייוצג על ידי ארגון ''חוננו'', חוק איסור אפליה אינו חל על מוצר המיוצר במיוחד ללקוח מסוים, אלא רק על הספקה לכל דורש של מוצרים קיימים. לטענתם, ''לא נמצא בעולם כולו מצב בו כופים על אדם בשוק הפרטי להתקשר עם מישהו ולייצר עבורו מוצר, בניגוד לאיסורי דתו והשקפתו''.
בית המשפט דחה את טענות הנתבעים וחייב אותם ב-50 אלף שקל, לא כולל הוצאות משפט. "המחוקק אינו מבקש לחדור לצפונות ליבם של נותני השירות או לרדת לנבכי נפשם בכל הנוגע לעמדתם הסובייקטיבית ביחס לאחר. המחוקק אף אינו מבקש להתערב בחופש הדת והפולחן השמורים להם ככל אדם, אלא אך לקבוע כי מקום שבו אמונתם מתנגשת עם ההכרח ליתן שירות לכל 'במקום ציבורי', הערך האחרון מכריע", כתבה כב' השופטת אורית ליפשיץ.
על פי דבריה, בחוק איסור אפליה המחוקק ביקש ליצור מנגנון יעיל למאבק בתופעות האפליה בתחומים בהם הוא עוסק. המחוקק למעשה ביקש להעניק לנפגעי אפליה דרך פשוטה, מהירה, זולה ויעילה לפיצוי, ללא הוכחת נזק, במטרה לעודד אותם להגיש תביעות מבלי לחשוש מקשיים - בעיקר קשיי כימות והוכחת הנזק, כמו גם עלויות משפטיות - הקיימים במסלולי תביעה רגילים, ובכך לקדם את המאבק בתופעת האפליה כתופעה חברתית רווחת.
כמו כן, השופטת דחתה את המחלוקת בין הספקת מוצר לבין ייצורו: "בשים לב לתכליתו של החוק והצורך לקדם שוויון במדינת ישראל, יש לפרש את הוראות החוק באופן שיקדם את תכליתו ולא יעקר אותו מתוכן. קבלת פרשנותם של הנתבעים להוראת החוק, משמעה כי הרבה מהמוצרים, אשר מטבע הדברים כרוכים ב'ייצור' מוצר ובהמשך 'בהספקתו', לא ייכנסו תחת תחולתו של החוק. טענות הנתבעים כי לגביהם חלה החובה רק למכור לתובעת מוצרי מדף קיימים ולא להדפיס לתובעת מוצרים, תעקר את החוק מתוכן ולמעשה תחריג מהוראות החוק 'הספקת מוצרים' רבים, וזאת ללא אחיזה בהוראות החוק ובתכלית החוק".
"המחוקק אינו מבקש להתערב בחופש הדת והפולחן השמורים להם ככל אדם, אלא אך לקבוע כי מקום שבו אמונתם מתנגשת עם ההכרח ליתן שירות לכל 'במקום ציבורי', הערך האחרון מכריע".
״החוק התקף במדינת ישראל הוא החוק הישראלי, ובחוק איסור אפליה במוצרים מעוגן כי אפליה כזו היא אסורה״.
לדברי הנתבעים, בית המשפט העליון של ארצות-הברית מאפשר אפליה כזו ממניעים דתיים. השופטת השיבה כי "יכולות להיות מקור מצוין לשיח פורה ומרתק בעניין התנגשויות בין זכויות מהותיות, אך הן אינן רלוונטיות כלל לענייננו, היות שהחוק התקף במדינת ישראל הוא החוק הישראלי, ובחוק איסור אפליה במוצרים מעוגן כי אפליה כזו היא אסורה".
תגובות:
האגודה למען הלהט''ב: ''הלקוחה ביקשה בסך הכל ביקשה להדפיס פלאייר שמזמין לפעילות באוניברסיטה, אבל בעל העסק שלא טרח אפילו לבדוק במה מדובר, סירב לספק את השירות מהרגע שהבין שהיא משתייכת לקהילה הגאה''
אוהד חזקי, מנכ״ל האגודה למען הלהט״ב: ''לא ייתכן שבית עסק שמספק שירות ציבורי יחליט להפלות אוכלוסייה שלמה בחברה הישראלית רק בשל הנטייה המינית או הזהות המגדרית שלה. גם היום, אלפי להטב״בים סובלים מאפליה, שנאה ואלימות רק בגלל מי שהם. הלקוחה ביקשה בסך הכל ביקשה להדפיס פלאייר שמזמין לפעילות באוניברסיטה, אבל בעל העסק שלא טרח אפילו לבדוק במה מדובר, סירב לספק את השירות מהרגע שהבין שהיא משתייכת לקהילה הגאה. כמו שלא יתכן שבית דפוס בבעלות אדם אטאיסט יסרב להדפיס עלוני שבת שאינם טועמים את השקפת עולמו, כך אסור שאף אדם לא יופלה בקבלת המוצר בגלל השקפת עולמו תיהיה אשר תיהיה. במרחב הפרטי, לכל אחד יש זכות לקיים את אורחות חייו לפי אמונתו, אבל במרחב הציבורי כולנו שווים״.
ארגון חוננו: ''בית המשפט בישראל הפעיל מנגנון הכרעה חד צדדי, פרו להטב"י ואנטי דתי שיכרסם בכושר הלכידות של החברה הישראלית ויפגע בחוסנה''
בעקבות פסיקת בג"צ התקדימית, כנגד בית הדפוס בעיר באר שבע, אשר סרבו לבצע עבודה בניגוד להלכה ובניגוד לאמונתם, ארגון חוננו יוצא בקריאה לציבור לחזק את בית הדפוס, כך נמסר מדוברות ארגון חוננו.
במודעה שהארגון מפיץ נכתב כי "במדינה היהודית של היום בית דפוס שסרב להדפיס מודעות הנוגדות את ההלכה היהודית ואת אמונתו נקנס על ידי בית המשפט בלמעלה מ-50,000 ש"ח!! זה המחיר של שמירת מצוות במדינת ישראל.
בעקבות פרסום פסק הדין השערורייתי אנחנו מקבלים פניות רבות מאזרחים המעוניינים לסייע לבעל הדפוס שנקנס. מי שנזקק לשירותי דפוס איכותיים מוזמן להזמין עבודות דפוס." הוסיפו.
שמואל (זנגי) מידד מנכ"ל ארגון חוננו שייצגו את בעל בית הדפוס בבימ"ש "לצערנו ביהמ"ש בישראל חצה היום את הקווים. מה שנשאר לנו זה עם ישראל, הערבות ההדדית ואחד את השני. בע"ה איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. התורה והאמונה היו פה הרבה לפני בית המשפט והם גם ישארו פה לתמיד."
את בית הדפוס ייצג עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו. עו"ד יאדו הציג לבימ"ש 2 חוות דעת של רבנים, אשר קבעו כי ע"פ ההלכה היהודית בעלי בית הדפוס אינם יכולים להדפיס חומר מסוג זה. עוד טען עו"ד יאדו כי לא ניתן לחייב את בית הדפוס לייצר במו ידיו מוצר יחודי ללקוח שנוגד את אמונתו ואת ההלכה היהודית.
בהחלטתה קבעה השופטת באופן תקדימי כי "מקום שבו אמונתם מתנגשת עם ההכרח לתת שרות "במקום ציבורי" הערך האחרון מכריע", תוך שהיא מנמקת שיש לפרש את חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים בצורה רחבה, וכי הוא גובר על חופש הדת. נקודה נוספת אותה קבעה השופטת היא כי יש לחייב בעלי עסקים לתת שרות לא רק במוצרי מדף, אלא אף בייצור יחודי למזמין ההזמנה.
עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו שייצג את בית הדפוס תקף בצורה חריפה את החלטת בית המשפט "בית המשפט הכשיר את הכפייה החילונית בישראל. אם במדינת ישראל יהודי מאמין לא יכול לנהל עסק ע"פ אורחות חייו, איפה כן???. כל יהודי מאמין יודע שעם ישראל שרד אלפי שנות היסטוריה בזכות תורת ישראל, ביהמ"ש שכח או אולי אף פעם לא למד את השיעור הזה והוציא פסק דין שמנחית מכת מחץ על בית עסק של אנשים יראי השם ונקיי כפיים שבשל צו מצפונם וציוו דתם לא השתחוו לפסל הלהטב"י.
''זהו יום קשה למדינת ישראל, אשר חייבת במציאות המורכבת לאפשר שוויון גם לשומרי תורה ומצוות, כפי שאפשרו בסוגיות דומות בתי המשפט הן בארה"ב והן בבריטניה, אולם בית המשפט בישראל הפעיל מנגנון הכרעה חד צדדי, פרו להטב"י ואנטי דתי שיכרסם בכושר הלכידות של החברה הישראלית ויפגע בחוסנה".
בצלאל סמוטריץ', יושב ראש מפלגת האיחוד הלאומי. שר התחבורה וחבר הקבינט המדיני ביטחוני: ''פסק דין הזוי''
''פסק דין הזוי, חמור ומקומם, שמחייב אדם שומר תורה ומצוות לפעול בניגוד לאמונתו בעסק הפרטי שלו. כפיה חילונית קשה. פסק הדין מבוסס על פרשנות מעוותת של החוק ונראה שאין מנוס מלתקן את חוק איסור אפליה ולקבוע בו מפורשות את הזכות הטריוויאלית של הציבור הדתי לפעול על פי אמונתו במרחב הפרטי שלו''.
מדוברות בית המשפט נמסר הבוקר:
''התובעת הינה אגודה לשמירת זכויות הפרט, אשר מטרתה, כפי שהיא מצהירה על עצמה הינו "סיפוק מענה מתאים לצורכי קהילת הלהט"ב, השגת שוויון הזדמנויות עבור הקהילה, וקידום השוויון בישראל" ; הנתבעת מס' 1 הינה בית דפוס בבאר שבע והנתבעים מס' 2-3 הינם הבעלים של בית הדפוס .
רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת: 1.אין חולק כי נשלח ע"י נציגי התובעת מייל לנתבעת ועוד בתי דפוס וכי במייל התבקשו בתי הדפוס לתת הצעה להדפסת פוסטר וכדומה.
2. אין חולק כי התובעים נענו בסירוב ע"י הנתבעים, סירוב בכתב, ובמסגרת הסירוב השיבו הנתבעים כי : "...."איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!"
3. אין חולק בין הצדדים, כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בפני, כי הנתבעים, בטרם סירבו, כלל לא עיינו בפוסטר המוצע לפרסום, וזאת בטרם סירבו להדפיסו ולייצרו.
בין השאלות שבמחלוקת: האמנם יכולים היו הנתבעים לסרב לבצע עבודה עבור התובעת היות והם מתנגדים עקרונית לפעולותיה? האמנם סירובם של הנתבעים להדפיס ולייצר חומרים לתובעת בשל זהותה ותכליתה הינו בדין?
הכרעת בית המשפט: "הנתבעים אינם חולקים על כך שסירבו לספק שירותי דפוס לתובעת שנזקקה לכך. לא רק זאת, אלא שהנתבעים אינם חולקים למעשה על עובדות התביעה כלל ועיקר, ומצהירים כי אכן סירבו לספק לתובעת שירותי דפוס, לא בגלל סוג העבודה הנדרש או כל סיבה אחרת הקשורה לאופי העבודה המתבקש, אלא אך ורק בשל זהותה של התובעת ואופייה של התובעת שלטענת הנתבעים, כל מטרתה לקדם "בין היתר, קיום יחסים אסורים על פי ההלכה" ... מטעם זה השיבו הנתבעים במייל העוקב לפניית התובעת: "איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!", באופן המלמד כי זהות הפונה ולא תוכן הפנייה, הם ששימשו יסוד לדחיית מתן השירות המבוקש...
בית המשפט מציין כי אם עמדת הנתבעים תתקבל, יימצא כי כל אשר יאחז בחוות דעת הלכתית כלשהי, או כל אשר יבקש להיצמד לתובנה סובייקטיבית המבוססת על מצפון אישי, יוכל להחריג את עצמו מהוראות החוק, ובכך תסוכל מטרת החוק. כמו כן קבעה השופטת כי אין בהוראות החוק או בפסיקה יסוד לניסיון הנתבעים להחריג עצמם מהוראות חוק תקף ומחייב, ומתחולתו של החוק עליהם, בשל קיומו של פסק הלכה או חוות דעת הלכתית. זאת ועוד - בית משפט ביושבו בדין בתביעה שבכותרת, אינו מוסמך לדון באיסורים הלכתיים כאלה או אחרים החלים על הנתבעים. בית משפט צריך וחייב לדון בזכויותיה של התובעת ובחובותיהם של הנתבעים לאור חוקי מדינת ישראל.
במקרה של התביעה האמורה, "מוטלת על הנתבעים החובה להעניק שירות שוויוני לכלל הציבור, ולמעשה כל אדם המקיים עסק ציבורי בישראל חייב לפעול בהתאם לחוק, האוסר על הפליה מכל הטעמים המוזכרים בו."