• 27 ספטמבר 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

פיסת היסטוריה נהרסה: הקיוסק המיתולוגי של בנצי ז''ל נעקר ממקומו

בלי שאף אחד יידע, הקיוסק המיתולוגי של בנצי בלומנפלד נעקר ממקומו - ונעלם. ה''בודקה'' מפח אדום היה מקום עליה לרגל של אוהדי הפועל, אנשי תקשורת מקומית ואפילו היה לוקיישן לסדרה ישראלית

החלל שנותר (צילום: דני בלר), הקיוסק בשנת 1985 (צילום: דודו גרינשפן, מתוך ארכיון כל-בי)

כאב גדול: הקיוסק של בנצי נעקר. הבודקה האדום המיתולוגי ברחוב קק''ל, דוכן העיתונים האדום שהיה מושך אליו את אוהדי הפועל באר שבע לדורותיהם, את אנשי התקשורת המקומית וקוראי עתונים בכל שפה אפשרית, בימים שהעיתונות המודפסת הייתה שלטת.בימי חמישי בצהריים המקומונים היו מגיעים קודם כל לקיוסק של בנצי: כל-בי, שבע, כל הנגב, מעריב מקומי, לצד עתונים שהופיעו לזמן קצר לאורך השנים, כמו ''רחוב ראשי'' ו''קול העיר''.

בנצי בולמנפלד ז''ל בקיוסק שלו (צילום: משה ניר)

כאשר הופיע הגיליון המודפס הראשון של ברנז'ה, לפני 7 שנים, בנצי היה בן הראשונים להרתם להפיץ את העיתון. הוא אהב את קהילת העיתונאים המקומית והם מאוד אהבו אותו. הוא היה תמיד שמח לדבר על אהבתו הגדולה, הפועל באר שבע. 

קשה להאמין, אבל בנצי נפטר לפני כמעט 4 שנים, בסוף אוקטובר 2016, אחרי שלקה באירוע מוחי. האוהדים של הפועל קיוו שבנצי, שהיה רק בן 67 במותו, יחלים ויחזור לשבת במקום של כבוד באיצטדיון טרנר. 

איש לא הבין איך הבודקה הקטן (שהחל את דרכו ליד חנות ''אתא'', פעם פסגת האופנה של באר שבע) יכל לחזיק מבחר וכמות כל כך גדולה של עיתונים - בעברית, באנגלית, ברומנית, רוסית, הונגרית ופולנית, בערבית וביידיש. היו שם עיתוני ספורט, מוזיקה ובידור ועיתוני ספורט.

בלי הודעה מוקדמת, בסוף החודש שעבר, הקיוסק ''גולח'' וממנו נותרה רק הרצפה, שהייתה שחוקה במקום בו בנצי היה עומד בקיץ, בסתיו, בחורף ובאביב. אפשר היה לשמר את הבודקה ואפילו לתת לו מקום של כבוד באחת הפינות של טרנר. הקיוסק הזה הוא חלק מההיסטוריה של העיר והיה ראוי לשמר אותו או לפחות לאפשר לאחד האוהדים שיש לו מקום בביתו, לתת לו משכן זמני. 

על ערמות העיתונים היה נח בדרך קבע החתול התורן. בנצי מאוד אהב בעלי חיים (צילום: דני בלר, 2013)​​​​​​​

עכשיו כל מה שנשאר הם רק זכרונות. של ימי שישי בהם תושבי העיר קנו שם את ''כל החבילה'': עתוני סוף השבוע ו-לא עלינו- סיגריות. את הפיצוחים היו קונים אצל אברהם אמריקה, או אצל עשהאל, או אצל אלול. לילה לפני היה מגיע נער, כיום גבר בשנות החמישים לחייו, שהיה מקפל את העיתונים במהירות שיא ורק לוקח הפסקה לקנות גזוז בפונדק חצות השכן. כשהיה מסיים את העבודה, בשעה מאוחרת, היה נפגש עם ''שר הלילה'', איש חביב שהיה מקפל את שולחנות בתי הקפה ושומר על המדרחוב עד לאשמורת הבוקר.

כל זה, חלק מההיסטוריה של באר שבע - איננו. לא ניתן לנו להיפרד מהקיוסק אבל הוא יהיה איתנו תמיד, יחד עם זכרו של בנצי.
      

תגובות

End of content

No more pages to load