• 28 פברואר 2021

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

''פה לא ממיינים מטופלים, אלא מעניקים להם רפואה דחופה''

שני המלר''דים בסורוקה הם מהפעילים בישראל ומטפלים מדי שנה בעשרות אלפי מקרים. בניגוד למה שנוטים לחשוב, מרבית הפונים – ילדים ובוגרים כאחד – יקבלו החלטה בעניינם תוך זמן יחסית קצר, בהשוואה לבתי חולים אחרים

מלר''ד סורוקה (צילום: רחל דוד / דוברות סורוקה)

אל תקראו לזה מיון: זאת המחלקה לרפואה דחופה (מלר''ד) והיא אולי המקום הכי עסוק בסורוקה. בממוצע, מגיעים למקום כ-400 איש ביממה (עם שיאים ומורדות מעת לעת). בניגוד למה שנוטים לחשוב, חלק ניכר מהם ישוחררו כעבור 3 שעות ורק מיעוט שבמיעוט ישהה שם עד 9 שעות. ''צריך להבין את מהותו של המקום: פה לא ממיינים, אלא עוסקים ברפואה דחופה'', אומר ד''ר דן שוורצפוקס, סגן מנהל סורוקה ומנהל המחלקה לרפואה דחופה. ''מי שמגיע למלר''ד, מקבל טיפול רפואי במסגרת הרפואה הדחופה וזה יכול להיות כרוך בקבלת תוצאות בדיקות, שמטרתן לקבוע את הטיפול הנכון והטוב ביותר ולפעמים, זה יכול לארוך זמן. בזכות תהליכים שיישמנו במלר''ד, הזמנים התקצרו''.

ד''ר  בן שוורצפוקס, מנהל המלר''ד (צילום: רחל דוד / דוברות סורוקה)

בכל רגע נתון אפשר למצוא במלר''ד – ובמלר''ד ילדים, שיקוף מייצג של האוכלוסייה בנגב, שהיא מגוונת ורב תרבותית: עירוניים, קיבוצניקים ומושבניקים. יהודים ובדואים. עירוניים וכפריים. עולים חדשים וילידי הארץ. יש אולי רגעים שקטים יותר, אבל העבודה היא בלתי צפויה. בוקר יכול להתחיל שקט ואז אירוע רב נפגעים יכול להכניס את המקום לכוננות. המלר''דים מתורגלים, מותאמים למציאות הקורונה. בתחילת משבר הקורונה, מספרים ד''ר שוורצפוקס מנהל המלר''ד וד''ר מיכל מימון, מנהלת מלר''ד ילדים, אנשים שקלו שלא להגיע, אך היום למדו לחיות עם הקורונה ולנקוט זהירות. בשני המלר''דים ננקטים צעדי זהירות והצוותים ממוגנים היטב. 

שני המנהלים למדו בבית הספר לרפואה בבן גוריון, שניהם מתגוררים בנגב ולשניהם גאוות יחידה דרומית, אותה הם מנחילים לצוותים. ''יש פה אנשים מסורים, מקצועיים, שבחרו להיות אנשי צוות של המלר''ד. הם עושים את העבודה הטובה ביותר וזה משהו שמי שמגיע לכאן צריך להבין''.

43,000 ילדים בשנה, שיאים בחורף

ד''ר מיכל מימון עומדת בראש מלר''ד הילדים השני בגודלו בארץ. היא מתגוררת בלהבים, במקור ירושלמית, אך החליטה להישאר בדרום אחרי תום לימודי הרפואה. ''מדי יום מגיעים למלר''ד כ-170 ילדים. זה משתנה לפי עונות השנה, יותר בחורף, לפעמים יש תקופות שקטות יותר. כמחצית מהילדים המגיעים אלינו הם מהמגזר הבדואי, אך מגיעים אלינו מכל רחבי הנגב ועם מגוון רחב של בעיות רפואיות:  ממחלות זיהומיות, דרך פגיעות בסביבה, מלחות נדירות וגם מקרים של הכשות נחשים ועקרבים. ישנו אחוז מאוד גבוה של חבלות''.

ד''ר מיכל מימון, מנהלת מלר''ד הילדים (צילום: רחל דוד/ דוברות סורוקה)

''אחת הפגיעות הנפוצות היא הכשה של עקרב צהוב. רוב הספרות העולמית בנושא, מקורה במחלקת הילדים של סורוקה. ישנם גם מקרים רבים, יותר מאשר בבתי חולים אחרים, של ילדים המגיעים עם הרעלות של חומרי הדברה''.

בחטיבת הילדים בסורוקה פועלת שלוחה של ארגון ''בטרם''. הארגון חרט על דגלו 'לעשות בטרם', מבעוד מועד, למען עולם בטוח לילדי ישראל.  מתנדבי הארגון מעניקים הדרכה להורי הילדים, על מנת למנוע שתקרה שוב תאונה בבית. יש הקפדה שההדרכה תינתן בשפה של המשפחה, בעיקר בעברית ובערבית.

חיים תחת מציאות נגיף הקורונה

עם פרוץ משבר הקורונה בישראל, נערכו במלר''ד ילדים לטפל בילדים עם חשש כי הם נושאים את הנגיף. המרל''ד מחולק לשני אגפים: מלר''ד נשימתי ולילדים מאזורים עם ריכוז גבוה של חולי קורונה ומלר''ד רגיל שבו נבדקים שאר הילדים. שני האגפים עובדים במקביל.

בימים הראשונים של מגפת הקורונה ניכר כי הורים חששו להגיע. ''מספר הפניות ירד דרמטית'', מספרת ד''ר מימון. ''חשוב שההורים יידעו כי אין כל חשש להגיע לטיפול. הצוותים ממוגנים, המלר''דים מותאמים למציאות החדשה''.

בחורף הקרוב אנחנו עלולים לראות תחלואה כפולה: גם חולים שיגיעו עם שפעת עונתית וגם חולי קורונה וגם תחלואה כפולה: חולי שפעת הנושאים את נגיף הקורונה. כיצד אתם נערכים לכך במלר''ד ילדים?

''לקראת החורף הקרוב נמשיך בהיערכות. במידה והקורונה תהיה בסביבה, יפעלו מיון נשימתי ורגיל.  מבחינת תחלואת החורף יש המלצה להתחסן נגד שפעת. כנגד שאר הווירוסים אין חיסון וכאן מומלץ לפעול לפי ההנחיות: לבודד, לא לשלוח ילדים חולים לגן''.


''חייבים להבין שמי שמגיע למיון אינו בא לחכות. הוא מגיע על מנת לעבור תהליך רפואי. לא מחכים פה, פה רופאים מטפלים בך. יש כאן את כל אפשרויות הבדיקה: רנטגן, סי.טי, אולטרסאונד, מומחים יושבים פה ומפענחים פה את התוצאות. כמו שיש ימי שיגרה, יש גם אירועים קשים, ימים של תאונות קשות, שאתה מגיע לכאן ב-7 בוקר ויוצא ב-1 לפנות בוקר. יכול להיות שמסוק ינחת ללא התראה, אבל האנשים שעובדים פה אוהבים את הבלתי צפוי, ערוכים ומיומנים לטפל במצבים האלה''



מדברים על קיצור זמני ההמתנה במלר''דים בסורוקה. איזה תהליכים יישמתם על מנת לייעל את העבודה? 
''בעיקרון, עברנו תהליך של שינוי צורת העבודה, שגרמה להתייעלות. קיצרנו את משך השהייה במיון. קיצרנו את זמני ההמתנה לאחות ולרופא. אחרי שרופא בודק את הילד, המשפחה יותר רגועה. זמן ההתמנה קוצר למחצית והתפחית את הלחץ של ההורים.  ערכנו שיפוץ נרחב בחדר ההתמנה, כשהמוטו הוא לשפר את החוויה של הילדים בזמן שממתינים. הוספנו משחקים שהם משחקים לימודיים לילדים. כשהילד רגוע ונינוח, קל לילד להמתין קשה להם לחכות''.

''כאשר הילד מתקבל למלר''ד, הוא נבדק תחילה על ידי האחות הממיינת, עובר הערכה הקובעת את מידת הדחיפות. אחרי זה ממתינים לרופא. ישנם ייעוצים וטיפולים מסוימים בהם הילדים יכולים להשתחרר כבר אחרי חצי שעה, אך יש גם מקרים בהם הרופאים מבקשים להמתין, על מנת להתרשם מהילד''.

''אגב, כאשר אני אומרת ילד, מדובר גם בבני נוער עד גיל 18. במלר''ד ילדים יש חדרי הלם, לילדים המגיעים במצבים דחופים, חדרי החייאה, עם צוות מיומן ומנוסה המטפל במקרים אלה באופן מיטבי''.

מלר''ד ילדים הממוקם במרכז סבן לרפואת ילדים (צילום: רחל דוד / דוברות סורוקה)​​​​​​​

המלר''ד הגדול בדרום: 400 מקרים ביממה

ד''ר דן שוורצפוקס הוא  סגן מנהל בית חולים ומנהל מיון פנימי. מדי יום, כך הוא מספר, מגיעים כ-400 איש ויש ימים בהם המספר מטפס ל-520 מקרים. בנוסף למדגם מייצג של אוכלוסיית הדרום, מגיעים לכאן חיילי צה''ל מכלל בסיסי הדרום. ''אנחנו חדר המיון הפעיל ביותר בישראל, בנוסך להיותנו מרכז טראומה אליו מגיעים נפגעי תאונות הדרכים, אירועי הירי והלחימה בעזה. זהו מרכז הטראומה השני בגודלו במדינה, אחרי בית החולים רמב''ם, בנוסף להיותנו מרכז שלישוני – מקבלים הפניות מבתי החולים ברזילי באשקלון ויוספטל באילת'. מיוספטל, למשל, מופנים מדי יום חמישה חולים''.

האם יש תחלואה שהיא ייחודית לדרום? אתה מזהה שעות לחוצות?
''לא חושב כך. ממה שאני מכיר בספרות המקצועית, התחלואה אינה שונה מכל מיון אחר, גם בעולם המערבי. באשר לפעילות, אולי ניתן להבחין בפעילות גדולה יותר משעות הצהריים, אך העומס הוא כמעט אחיד לאורך כל שעות היממה''.

יש איזו תחושה בציבור, שמי שמגיע למיון, יבלה פה לפחות 9 שעות... 
''בניגוד לתפיסה הרווחת בציבור, אנשים לא ממהרים להגיע למיון. מתוך אלה שמגיעים, כרבע יתאשפזו, כ-5 אחוזים יופנו לטיפול נמרץ. כעשירית יופנו לחדר ניתוח. מדובר בלא מעט מקרים''.

האם מגפת הקורונה גרמה לאנשים להגיע פחות למלר''ד?
''בחודשים מרץ ואפריל אנשים נמנעו מלהגיע לחדר המיון. ירדנו ל-60 אחוזי פעילות. בפירוש ראינו פחות פניות, אך מאז פתיחת הסגר ולמרות העלייה בתחלואת קורונה, אנשים לא נמנעים לבוא בגלל הקורונה. אנשים למדו לחיות לצד הנגיף ומקפידים על עטיית מסכות, על ריחוק חברתי ועל הוראות משרד הבריאות. מעבר לכך, במיון יש שני איזורים: מיון נשימתי, בו מטפלים באנשים שנראים לנו חשודים בתחלואת קורונה''. 

מדברים על חורף לא קל, בו השפעת העונתית תחבור לקורונה. אתם נערכים?
''ברור שכל מי שנמצא בקבוצה שמעל גיל 40 חייב להתחסן נגד שפעת. אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון חייבים להתרגל לעובדה שהם צריכים לעטות מסכות ולהפחית כמה שיותר את האפשרות לתחלואה של שפעת וקורונה''.

ההחלטה הקובעת: מי יטופל קודם

ד''ר שוורצפוקס אומר כי במלר''ד חשוב לטפל נכון ובסדר העדיפויות הנכון. זה לא עניין של תור, מי הגיע קודם:  המקרים מטופלים לפי מידת הדחיפות. ''מי שעובדים כאן, עושים זאת מבחירה. אנשים מסורים, מקצועיים, שיכלו לעסוק בתחומם בכל מחלקה אחרת, אך הם בחרו במלר''ד ומאוד אכפת להם ממה שהם עושים''.  

''השינוי הדרמטי שערכנו במלר''ד בסורוקה, הביא לכך שמנהלי מלר''דים אחרים בארץ הגיעו אלינו, על מנת להתרשם וללמוד מהניסיון שלנו. אחד הדברים שעמד מאחורי השינוי הוא גיבוש הצוות. ביקשנו להיות במקום אחר, לשפר את השירות וללכת הביתה מדי יום, בתחושה שעשינו עבודה טובה. אחד הדברים שעשינו היא לתת וודאות ואת כל המידע למטופל. הוא יודע היכן הוא נמצא, מי הרופא המטפל שלו ומי האחות, הוא מקבל את כל הנתונים, יודע מתי הבדיקה שלו הסתיימה ומתי יש תוצאות. בנוסף לצוות של המלר''ד, המונה 140 איש, כל רופא מסורוקה מגיע לכאן לפי הצורך''.

''חייבים להבין שמי שמגיע למיון אינו בא לחכות. הוא מגיע על מנת לעבור תהליך רפואי. לא מחכים פה, פה רופאים מטפלים בך. יש כאן את כל אפשרויות הבדיקה: רנטגן, סי.טי, אולטרסאונד, מומחים יושבים פה ומפענחים פה את התוצאות. כמו שיש ימי שיגרה, יש גם אירועים קשים, ימים של תאונות קשות, שאתה מגיע לכאן ב-7 בוקר ויוצא ב-1 לפנות בוקר. יכול להיות שמסוק ינחת ללא התראה, אבל האנשים שעובדים פה אוהבים את הבלתי צפוי, ערוכים ומיומנים לטפל במצבים האלה''.

ומה לגבי מקרים של אלימות מצד מטופלים? רואים עליה במקרים? 

''האלימות אינה קשורה למלר''ד. מהניסיון שלי מדובר בקווי אופי של אנשים. דווקא רואים ירידה באירועי האלימות. אותם אנשים אלימים ינהגו כך בכל מקום אחר. במלר''ד מדובר בסיטואציה מלחיצה, אנשים משוכנעים שיש להם בעיה קשה. בדיקה מעלה שהמקרה לא דחוף ולכן מטופל יכול להמתין. אני משוכנע שרוב האנשים מבינים את המצב''.

ד''ר שוורצפוקס נולד בשנת 1963 בצרפת ועלה עם הוריו כשהיה בן שנה, הישר לירושלים. בגיל 18 הוא התגייס לסיירת גבעתי ואחרי ששירת בה בתפקידי פיקוד, השתחרר מהצבא בגיל 25 והגיע ללמוד רפואה בבן גוריון, התחיל את דרכו בסורוקה ומאז גר בבאר שבע. הוא אב ל-10 וסבא ל-14 נכדים. 
​​​​​​​
''המסר שלי הוא: תדעו שמשקיעים בכם יותר מחשבה  יותר ממה שאתם חושבים, יותר אכפת לנו מכם ממה שנדמה לכם. מטופלים באים והולכים, האירוע שלהם, הטיפול בהם מלווה את הצוותים שלנו כל חייהם וצריך להעריך אותם על כך''.


תגובות

End of content

No more pages to load