• 18 נובמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

ההבטחה הגדולה של הוועד האולימפי שנאלץ לפרוש בגיל צעיר

רון דרמון, החל להתאמן לתריאתלון בגיל צעיר והיה לאחת ההבטחות הגדולות של הענף, אך נאלץ לפרוש בעקבות תאונה ופנה לכיוון אחר.

רון דרמון אמר להוריו "אני עוד אהיה אלוף עולם ואשתתף באולימפיאדה" (צילום: יח"צ)

כתב: ענבר בשור

כשרון דרמון חזר הביתה לאחר אימון הטריאתלון הראשון שלו הוא הודיע להוריו "אני עוד אהיה אלוף עולם ואשתתף באולימפיאדה". לא הוא ולא הוריו באמת האמינו עד כמה המשפט הזה ישפיע על רון. הוא החל להתאמן בטריאתלון (ספורט המשלב שחיה, רכיבה על אופניים וריצה) כשהיה בן 8.

טריאתלון הינו ספורט לא פשוט שמצריך הרבה מאוד כוח רצון ומשמעת עצמית. אז מה בעצם גורם לבחור בגיל 8 לעשות את זה לעצמו? זה היה אלי גז מאמן הקבוצה דאז שחיכה כל יום מחוץ לבית ספר והציע לילדים להגיע לאימון, "לי אישית לא היה יותר מידי מה לעשות בשעות אחה"צ אז אמרתי שאנסה."

כבר מההתחלה אנשי הענף ראו שטמון בדרמון הצעיר פוטנציאל רב. לאט לאט הוא החל לצבור גביעים ותארים לגילאי ילדים ונוער. לקראת גיל 18 רון עבר לגור באוסטרליה, נסיעה שבעצם תשנה לו את החיים.

הוא עבר לאוסטרליה במטרה להפוך לספורטאי מקצוען ולהגיע למשחקים האולימפיים. סיבת המעבר היא די מקרית. "בהתחלה זה היה למחנה אימונים לפני אליפות עולם, הוא ממש התחבר לצורת העבודה והחשיבה של המאמנים והספורטאים האוסטרלים ורצה להישאר שם כדי ללמוד מהם." מספר דורון אביו.

הוא התאמן  כ-25 אימונים בשבוע (חלק מהימים 4 אימונים) היום הקלאסי שלו הוא "4 פעמים שלישי", אימון בוקר בריצה של כ10 ק"מ ומיד לאחר מכן שחייה של 4 ק"מ וחדר כושר לקינוח. בצהרים אימון רכיבה של כ3 שעות, ובערב עוד ריצה של כ15 ק"מ".

בראייה לאחור, המעבר לאוסטרליה עזרה לי לו לעשות את קפיצת המדרגה אליה כיוונתי


בעקבות ההצלחה וצבירת הנקודות בסבב העולמי עם הישגי שיא של 2 ניצחונות בגביע יבשת, חמישייה ראשונה בגביע העולמי במקסיקו ופעמיים חמישייה ראשונה באליפות העולם לנוער, רון הצליח להגשים את אחת מהמטרות שאליה שאף, להשתתף במשחקים האולימפיים, והיה לישראלי הראשון אי פעם שמייצג את ישראל במשחקים האולימפים בענף הטריאתלון במשחקים האולימפיים בריו 2016 הוא סיים במקום ה-26 שהיה הפתעה להרבה מאוד אנשים בענף.

המשחקים היו חווייתיים מאוד לספורטאי הצעיר "כמות הספורטאים בכפר האולימפי זו חוויה שונה לחלוטין מתחרויות אחרות שהתחרתי, והקהל על המסלול היה פשוט מטורף. לא שמעתי את הנשימות שלי לאורך כל המסלול".

במאי 2017 במהלך אימון בוקר שגרתי, הוא נפצע מפגיעה של רוכב אופניים חשמליים: "אני לא זוכר מה היה שם, יצאתי לאימון בוקר, זוכר במעורפל איזה מחשבה שעברה לי בראש. וזוכר את ההתעוררות בביה"ח. מעבר לזה כלום." מספר דרמון רון איבד את הכרתו, סבל מזעזוע מוח ושטף דם פנימי. בנוסף הוא שבר את שתי שינייו הקדמיות וגם את אפו.

"כמה זמן אחרי התאונה ניסיתי לחזור על הצעדים שלי מאותו יום, לראות אולי עשיתי איזה משהו לא נכון. אבל כלום, לא זוכר כלום. לא יכול לשים את האצבע על מה קרה שם. הגוף שלי עדיין מעכל את הטראומה".

אני לא זוכר מה קרה שם ביום של הפציעה, הכל היה מעורפל



רון, שהיה אחד מהאסים של הוועד האולימפי לקראת המשחקים בטוקיו לא שיער שבעקבות הפציעה הזאת הוא יצטרך לפרוש בגיל כל כך צעיר: "לא האמנתי שאני אפרוש בגיל כזה מהספורט, יכול להיות שהמכה שינתה לי איזה סדרי עדיפויות בראש. יש שיגידו שחיזק או שיחרר לי כמה ברגים, אבל אני שלם עם ההחלטה." מספר רון, "בחודש שאחרי התאונה היה לי קשה, אבל החל מהרגע שהחלטתי שזאת ההחלטה שלי לא הסתכלתי לאחור. היום אני שלם עם ההחלטה שלי, שמח שלא נשארתי חצי רגל בפנים חצי רגל בחוץ".

"אני חושב שמי שקיבל הכי קשה את ההחלטה היה דווקא המאמן האוסטרלי שלי, הוא התבאס שזה מה שהחלטתי לעשות, כי הפיק שלי היה אמור להיות בטוקיו 2020". "הסביבה הקרובה שלי קיבלה את זה בצורה הרבה יותר סבבה, מבחינתם אם אמשיך בספורט כספורטאי או כמאמן זה לא משנה, כל עוד אני קם בבוקר עם חיוך".

רון שהיה רגיל לסדר יום קבוע מנסה להתרגל לחיים שאחרי הקריירה, "רון הישן היה קם בחמש וחצי בבוקר לאימון, רון החדש יושב על התחת שלו ולומד כלכלה וניהול".

"רוב הספורטאים שפורשים יש להם מלא תכניות, יודעים לאן הם רוצים להגיע ומה הם רוצים לעשות, אני מנסה לחיות את החיים כמו שהם, אני חי את רגע. מנסה לשמור על אורח חיים בריא, מתאמן 3 פעמים בשבוע אימונים רגועים, לכביש אני עדיין לא מתקרב, ספק אם בכלל בעתיד".


הייתה לי קרירה מוצלחת, אומנם קצרה אבל מוצלחת


מאז הפציעה עלית על אופניים?

"לא, יש לי עדיין טראומה, אומרים שזה יעבור עם הזמן או שלא יעבור."

בנאדם שרגיל להתאמן ברוב הזמן שהוא חי, אחרי שנה וחצי של הפסקה, זה חסר לך?

"יש ימים שזה הכי חסר לי בעולם, האדרנלין, הסיפוק העצמי, להוכיח לעצמי שאני מסוגל. אבל יש ימים שאני אומר תודה שאני חי ונושם ושאני יכול סתם לשבת לראות סדרות כל היום. אני לא רואה את עצמי חזור לספורט תחרותי."

אופניים חשמליים, יש סיכוי שתעלה פעם על אחד?

"לא, אני מסרב לעלות עליהם באופן עקרוני. עד שלא יהיו חוקים ואכיפה ברורה אני מסרב לקחת בזה חלק, אנשים שרוכבים על הכלי הזה מסכנים את עצמם ואת הסובבים שלהם".

רון מעולם לא הודיע על פרישה באופן מסודר, אבל אחרי שנה וחצי הגיע הזמן שלו להגיד תודה: "אני יודע שלא הודעתי על זה בצורה רשמית במסיבת עיתונאים מסודרת, אני חושב שהייתי זקוק קצת לזמן עם עצמי לעכל את הכל. אני חושב שזה זמן מעולה להודות לוועד האולימפי, לאיגוד הטריאתלו, לחברים, לאוהדים שלי, לבת זוג ולמשפחתי שתמיד היו לצידי לאורך הדרך. כשאני מסתכל על הקריירה הקצרה שלי אני רואה הרבה עליות והרבה מורדות. אני חושב שבעיקר הייתה לי קריירה מאוד מוצלחת, קצרה, אבל מוצלחת. אם היית צריך לחזור על הכל, הייתי עושה את זה. וזהו, זאת סגירת מעגל בשבילי".


תגובות

End of content

No more pages to load